מ
אות באלפבית העברי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מ' היא האות השלוש-עשרה באלפבית העברי. שמה, מ"ם (מֵם) (בפי יהודי תימן מִים), נגזר משמה הקדום מים, וצורתה בכתב העברי העתיק התפתחה מצורת גלים בגלל תנועת המים.
מ (ם) | ||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||||||
אלפבית עברי | ||||||||||||
א | ב | ג | ד | ה | ו | |||||||
ז | ח | ט | י | כ | ל | |||||||
מ | נ | ס | ע | פ | צ | |||||||
ק | ר | ש | ת | |||||||||
אותיות סופיות | ||||||||||||
| ||||||||||||
סימנים נוספים | ||||||||||||
| ||||||||||||
ניקוד ופיסוק | ||||||||||||
קמץ • פתח • צירי • סגול | ||||||||||||
חיריק • חולם • קובוץ ושורוק | ||||||||||||
שווא • חטף | ||||||||||||
דגש: קל • חזק • מפיק • רפה | ||||||||||||
קו מפריד • מקף | ||||||||||||
טעמי המקרא |
בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, מ' נמנית עם ארבע האותיות השפתיות – אותיות בומ"פ. כמו כן, היא אחת מאותיות השימוש (בכל"ם). מבחינה פונולוגית היא מייצגת עיצור דו-שפתי, אפי (/m/ :IPA).
מ' היא אחת מחמש אותיות מנצפ"ך שמשתנות כשהן מופיעות בסוף מילה. כאשר היא מופיעה בסוף המילה צורתה כזו: "ם". יחד עם זאת, בתנ"ך קיימת הופעה אחת של האות ם באמצע מילה: "לםרבה (לְמַרְבֵּה) הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ..." ספר ישעיהו, פרק ט', פסוק ו'.
בגימטריה ערכה 40. ערכה של ם הוא 600, אך השימוש בו אינו נפוץ, והערך 600 מיוצג על ידי הצירוף ת"ר.
בעברית מודרנית שכיחות השימוש באות מ' היא כ־6.29% מכלל אותיות האלפבית העברי ושל הצורה הסופית ם היא כ־2.85%.
הקיצור מ' פירושו מטר, מספיק.
מ' היא האות הראשונה של המילה "מפקד", וכך היא מופיעה בראשי תיבות שונים כגון מ"פ (מבוטא מם-פא), שהוא מפקד פלוגה.
מ' תחילית היא סימן היכר של זמן הבינוני (ההווה) של הבניינים הפעיל, הופעל, פיעל, פועל, התפעל, וגם של משקלים רבים, המייצגים בעיקר כלים ומקומות לדוגמה.