מטמנה
אתר אליו מפונה פסולת לקבורה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מטמנה (או מטמנת אשפה או מזבלה או מדמנה או אתר הטמנה) היא אתר המשמש להטמנת פסולת לאחר שסולקה מהמקום שבו נוצרה. קיימים מספר סוגים מטמנות אשפה:
- מטמנה לפסולת מעורבת - מיועדת לקליטת פסולת עירונית (ביתית, משרדית ותעשייתית) מכילה פסולת מזון, מוצרי נייר, פלסטיק, זכוכית ועוד.
- מטמנה לפסולת יבשה - מיועדת בדרך כלל להטמנת פסולת בניין שהיא חלקי מבנה שנהרס ופסולת אחרת הנוצרת עקב הבנייה (חול, חצץ, חלקי בלוקים וכו') במטמנה יבשה מותרת הטמנה של חומר אינרטי אחר (שאינו מגיב עם מים) שמקורו בדרך כלל בייצור תעשייתי.
- מטמנה לחומרים מסוכנים - מיועדת להטמנה של נוזלים רעילים, רדיואקטיביים וכו'. בישראל מטמנה אחת בלבד לפסולת רעילה ברמת חובב.
הכשרת אתר הטמנה לפסולת מעורבת כולל עבודות איטום הקרקע למניעת חלחול נוזלים למי התהום, ניקוז נוזלים ושאיבתם מתחתית המטמנה באופן סדיר, הנחת צינורות לשחרור מבוקר של "גז מטמנה" המורכב ברובו מגז מתאן (בדרך כלל בין 55%-60%) הנוצר עקב פירוק הפסולת האורגנית על ידי חיידקים (תסיסה). שחרור גז המטמנה נמשך שנים רבות ובמהלך השנים הראשונות הפקת חשמל מפליטתו באמצעות גנרטור היא כלכלית.
החשמל המופק נמכר לחברת החשמל אשר מחויבת לרכוש אותו על פי חוק החשמל. בדרך כלל כעבור חמש עד שבע שנים פוחתת פליטת הגז כך שייצור החשמל ממנו אינו פעולה כלכלית ואז מוחלף הגנרטור בלפיד.
פעולת ההטמנה כוללת פיזור הפסולת בשטח המטמנה, דחיסתו באמצעות מכבש עפר, וכיסויו בעפר. לאחר מילוי המטמנה מבוצעות פעולות שיקום לאתר הכוללות כיסוי בשכבת עפר עבה נטיעת עצים ושתילים.
כל תכנון מטמנה בישראל מבוסס על הקטנת הסיכוי האפשרי לזיהום והפחתת הסיכונים לציבור על פי עקרונות IRBCA.
פסולת יכולה להגיע אל מטמנות ישירות ממפעלים או מרשויות מקומיות (לרוב באמצעות משאיות דחס), מתחנות מעבר לפסולת או כשאריות מיון מתחנות מיון ומעבר (לרוב באמצעות משאיות משא).