מכניקה קלאסית
תורה פיזיקלית שמתארת את התנהגות של עצמים מאקרוסקופים והכוחות הפועלים עליהם / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
המכניקה הקלאסית היא תאוריה מדעית המתארת את הסטטיקה והדינמיקה של גופים מאקרוסקופיים תחת השפעה של כוחות הפועלים עליהם. המכניקה הקלאסית נקראת גם "מכניקה ניוטונית" על שמו של אייזק ניוטון, שניסח מתמטית את שלושת החוקים הבסיסיים של התורה במאה ה-17 בספרו המהפכני "פרינקיפיה". למכניקה הקלאסית אין-ספור שימושים: היא מתארת בדיוק רב את התנועה של גרמי השמים במערכת השמש, את תנועתם של לויינים, נפילה של גופים כמו תפוחים וכדורי טניס, את התנועה של סביבונים ועוד.
המכניקה הקלאסית היא קירוב טוב של הטבע עבור גופים מקרוסקופיים שמהירות התנועה שלהם נמוכה יחסית למהירות האור. הדינמיקה של גופים שנעים במהירויות גבוהות מתוארת על ידי הרחבה יחסותית של המכניקה. בנוסף, המכניקה הקלאסית מוגבלת לתיאור של גופים מאקרוסקופיים, כיוון שהדינמיקה של גופים מיקרוסקופיים – אטומים וחלקיקים אלמנטרים – מתוארת על ידי תורת הקוונטים. מכניקה קלאסית היא קירוב של מכניקה קוונטית כאשר קבוע פלנק קטן מאוד ביחס לגדלים הפיזיקליים עם הממד של קבוע פלנק. למשל, לתנע הזוויתי יש אותו ממד כמו קבוע פלנק, ולכן תנועה עם תנע זוויתי גדול מאוד יחסית לקבוע פלנק מתוארת בקירוב טוב על ידי תורת ניוטון.
כלים בסיסים של המכניקה הקלאסית הן משוואות תנועה שניתן לגזור על ידי ניתוח מאזן הכוחות הפועלים על החלקיקים, וכן חוקי שימור, כמו חוק שימור התנע וחוק שימור האנרגיה. את משוואות התנועה ניתן לנתח בעזרת כלים של החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי.
המכניקה האנליטית היא שכלול מתמטי של התורה הניוטונית, מתבססת על אותם חוקים פיזיקליים, אך עושה שימוש בשיטה המתמטית של חשבון וריאציות. יש המכלילים אף את המכניקה האנליטית תחת המושג "מכניקה קלאסית", אך בערך זה יתייחס המושג "מכניקה קלאסית" לתורה הניוטונית.