מלחמת האזרחים הנורווגית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מלחמת האזרחים הנורווגית או עידן מלחמת האזרחים הנורווגית (בנורווגית: borgerkrigstiden) הוא מונח המשמש לתאר תקופה בהיסטוריה של נורווגיה בין השנים 1130 – 1240. במהלך תקופה זו התנהלה סדרה של מלחמות בין מלכים יריבים וטוענים לכתר. הסיבות למלחמות אלו מהוות את אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת בהיסטוריה של נורווגיה במהלך ימי הביניים. מטרתם של הצדדים הלוחמים הייתה תמיד להעלות את מי שהם ייצגו לכס המלוכה הנורווגית, החל ממותו של זיגורד הראשון ("הצלבן") ב-1130, שהיה מלך נערץ. בעשורים הראשונים של המלחמה הועברה תמיכתם של המעורבים בה ממלך או מטוען לכתר אל משנהו, אך בסופו של דבר, לקראת סוף המאה ה-12, נוצרו בנורווגיה שני פלגים יריבים, שהיו ידועים כ"בירקביינר" (בנורדית עתיקה: Birkibeinar, בנורווגית חדשה: Birkebeinane, בנורווגית ספרותית: Birkebeinene) כינוי גנאי של מתנגדיהם שרמז על העוני שלהם ועל מנהגם לנעול נעליים העשויים מעץ שדר, מצד אחד וכ"בגלר" (בנורדית עתיקה: Baglarr, בנורווגית ספרותית: Bagler, בנורווגית חדשה: Baglar; שהיו בעיקר מקרב חוגי האצולה, הכמורה והסוחרים), מצד שני. לאחר שהתפייסו שני הפלגים הללו ב-1217, הגיע השלב האחרון של המלחמה בו ממשל מלכותי מרכזי נוצר בהדרגה והצליח להביא קץ ללחימה הבלתי פוסקת. מרידת הנפל של הדוכס סקול ברדסון ב-1240 הייתה למעשה האירוע הסופי של עידן מלחמת האזרחים.