מלחמת הרומנטיקנים
הפילוג בקרב מוזיקאים בולטים במחצית השנייה של המאה ה-19 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מלחמת הרומנטיקנים (באנגלית: War of the Romantics) הוא מונח שמשמש היסטוריונים למוזיקה, כדי לתאר את הפילוג בקרב מוזיקאים בולטים במחצית השנייה של המאה ה-19. המבנה המוזיקלי, ההרמוניה הכרומטית (אנ') והמוזיקה התוכניתית לעומת המוזיקה האבסולוטית, היו תחומי המחלוקת העיקריים. הצדדים היריבים התגבשו בשנות ה-50 של המאה ה-19. החברים הבולטים בחוג השמרני היו יוהנס ברהמס, יוזף יואכים, קלרה שומאן ותלמידי קונסרבטוריון לייפציג שהוקם על ידי פליקס מנדלסון. בין מתנגדיהם הפרוגרסיביים הרדיקליים, שהגיעו בעיקר מויימאר, היו פרנץ ליסט, חברי האסכולה הגרמנית החדשה וריכרד וגנר. המחלוקת התרחשה בגרמניה ובמרכז אירופה. מוזיקאים מצרפת, איטליה ורוסיה היו מעורבים באופן שולי בלבד. מלחינים משני הצדדים הושפעו מבטהובן והעריצו אותו. השמרנים התייחסו ליצירתו כפסגת היצירה, ואילו הפרוגרסיביים ראו בה התחלה חדשה במוזיקה.