מפלגת העבודה הישראלית
מפלגת שמאל ציונית וסוציאל-דמוקרטית בישראל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מפלגת העבודה הישראלית היא מפלגת שמאל סוציאל-דמוקרטית ציונית ישראלית. העבודה הוקמה ב-21 בינואר 1968[14] מאיחוד מפלגת השלטון – מפא"י, עם אחדות העבודה - פועלי ציון ורפ"י. היה זה איחודן מחדש של כל המפלגות יוצאות מפא"י ההיסטורית אשר החזיקו בשלטון במדינת ישראל ובמוסדות היישוב ממועד היווסדן ועד הבחירות ב-1977. עם ראשי המפלגה נמנו ראשי הממשלות לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק רבין, שמעון פרס ואהוד ברק.
יושבת ראש המפלגה הנוכחית היא חברת הכנסת מרב מיכאלי.
במשך כ-16 שנים הייתה המפלגה מפלגת השלטון בישראל (1969–1977, 1984–1986, 1992–1996, 1999–2001). החל מהבחירות לכנסת השביעית (1969) ועד לבחירות לכנסת השבע עשרה (2006), הייתה המפלגה אחת משתי המפלגות הגדולות בכנסת. לאחר הבחירות לכנסת השמונה עשרה (2009) הפכה למפלגה הרביעית בגודלה בכנסת ובהמשך זכתה לעיתים גם לייצוג נמוך יותר.
המפלגה הייתה המפלגה העיקרית בשמאל הישראלי מהקמתה ועד העשור השני של המאה ה־21. האידאולוגיה השלטת במפלגה במהלך תקופה זו הייתה זהה בעיקרה לאידאולוגיה הדומיננטית במחנה זה: בשנות השבעים התמקדה המפלגה בשמאל כלכלי וסוציאליזם לצד עמדות מגוונות לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובשנות השמונים והתשעים החל בה מהפך אידאולוגי שאימץ יותר את השיטה הקפיטליסטית לצד הפיכה למזוהה עם תמיכה בפתרון שתי המדינות.