מקורות היהדות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
לפי התפישה המחקרית המקובלת, מקורות היהדות החלו להתפתח בעידן הברונזה בקרב דתות שמיות עתיקות (אנ'), ובמיוחד מהדת הכנענית הפולתאיסטית. לאחר מכן הדת היהודית המוקדמת חיה בצמוד לדת בבל (אנ') ושלבה לתוכה אלמנטים מהדת הבבלית לפולחן יהוה, כפי שחלק מספרי התנ"ך מראים.
ערך מחפש מקורות | |
במהלך עידן הברזל המוקדם, הדת היהודית החלה להפוך למופרדת יותר ויותר מהדת הכנענית. היא החלה להתאפיין בסגידה לאל-אחד, תוך הכרה בקיומם של אלים אחרים. תקופה זו ידועה בשם מונולטריזם. לאחרה החלה תקופת ההכרה באלי כנענן האחרים, תוך דיכויים; שלב זה התמזג עם השלב המונותאיסטי המאוחר יותר, שדחה הכרה באלים אחרים, בין אם מקורם מכנען או חלקים אחרים בעולם.
בתקופת גלות בבל, במהלך המאה ה-5 וה-6 לפני הספירה (סוף תקופת הברזל ה-1), החלו חוגי היהודים הגולים בממלכת בבל לזקק תפישות מוקדמות יותר של המונותאיזם סביב פולחן יהוה, העם הנבחר והברית עם אלוהים. תאולוגיה זו של מונותאיזם תוך אמונה בברית קדושה עם בורא העולם נהייתה לאחר-מכן לדת המדינה של ממלכת יהודה.
מהמאה ה-7 לפני הספירה עד לתחילת הספירה הנוצרית, הדת הקדומה של שבטי ישראל התפתחה למספר זרמים תאולוגים נפרדים, ביניהם יהדות בית-המקדש השני (אנ') שרכזה את כוחה של הכהונה, ולאחר קריסתה הפכה ליהדות הרבנית. תאולוגיית קץ הימים של יהדות בית-המקדש השני מראה קרבה לתאולוגית קץ הימים הזרטוסטריאנית. הטקסט של התנ"ך נכתב בתקופה זו, והורכב מהסינתזה של טקסטים דתיים מגוונים בתהליך של סינתזה דתית. מעבר לזרם זה, בתקופה זו היה נפוץ זרם היהדות ההלניסטית בגלות, וכן הדת השומרונית, שהיוותה את הזרם הגדול ביותר ביהדות ארץ-ישראל עד לטיהורים האתניים שבצעה בהם ביזנטיון.
במהלך שלהי העת העתיקה החלה להתפתח היהדות הרבנית. בין המאה ה-3 ל-6 לספירת הנוצרים החלו להיכתב הגרסאות הנוכחיות של התנ"ך והתלמוד. העותקים העתיקים ביותר מנוסח זה, המכונה נוסח המסורה מגיעים מתחילת המאה ה-11, בדמות כתר ארם צובא וכתב יד לנינגרד. בעקבות הרדיפות הנוצריות בימי-הביניים, שריפות הספרים והטיהורים הדתיים של יהודים מערים רבות, העותקים הראשונים של התלמוד וספרות חז"ל שבידנו מתוערכים לאמצע המאה ה-14.