משפט קוטה-ז'וקובסקי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
משפט קוטה-ז'וקובסקי (לעיתים: תורת קוטה ז'וקובסקי) הוא משפט יסודי באווירודינמיקה ובאופן כללי יותר במכניקת הזורמים המשמש לחישוב כוח העילוי הפועל על כנף דו-ממדית הנעה במהירות מספקת כך ששדה הזרימה סביבה הוא תמידי, למינרי וצמוד לכנף. המשפט מקשר בין העילוי, צפיפות הזורם והסירקולציה מסביב לכנף. התורה פותחה בראשית המאה ה-20 על ידי מרטין קוטה וניקולאי ז'וקובסקי וקרויה על שמם. הנחת התיאוריה לפיה הזרימה למינרית על שפת הכנף מזניחה את צמיגות האוויר שגורמת להיווצרות שכבת גבול טורבולנטית דקה על שפת הכנף. למרות זאת התורה מהווה קירוב מדויק למדי עבור תעופה במהירות גבוהה מספיק ובזווית תקיפה נמוכה מספיק.