עידן הנאורות
תקופה בהיסטוריה האינטלקטואלית המערבית מסוף המאה ה-17 ועד סוף המאה ה-18, שבמרכזה צרפת אך גם מקיפה מדינות אחרות באירופה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
עידן הנאורות (מוכר גם במונחים: עידן האורות, תנועת הנאורות, "תנועת ההשכלה" (בהקשר היהודי); באנגלית: Age of Enlightenment; בצרפתית: Siècle des Lumières; בגרמנית: Aufklärung) הוא כינוי לתנועה אינטלקטואלית באירופה, ששמה לעצמה למטרה לבסס מוסר, אסתטיקה וידע הנשענים על רציונליות והנחת יסוד לוגוצנטרית. מנהיגי התנועה ראו בעצמם אליטה אמיצה של אינטלקטואלים המובילים את העולם לעבר קידמה מתוך תקופה ארוכה של חוסר רציונליות, חוסר בגרות ועריצות, שהחלה בתקופת ימי הביניים, אותה כינו העת החשוכה. בין השאר, התנועה סיפקה את הבסיס הפילוסופי למהפכה האמריקאית ויש הטוענים שגם למהפכה הצרפתית[1][2][3]. בין הרעיונות שמזוהים עם שלל הווריאציות שלה ניתן למנות את החוק הטבעי, החירות, הקדמה, הסובלנות הדתית, האחווה, השלטון החוקתי והפרדת דת ומדינה. דיון רחב עדיין מתנהל על רבים מעקרונות תנועות הנאורות השונות, תנועת הנאורות ככללה זוכה לביקורת במיוחד מהפילוסופיה הקונטיננטלית נוסח ניטשה[4][5].
רעיונות הנאורות הגיעו גם אל היהדות - ורעיונות אלה הובילו בסופו של דבר את הבסיס הרעיוני לייסוד יהדות רפורמית והיהדות הקונסרבטיבית. רוב הרבנים ראו בהשכלה בעיה, זרם זה בא לידי ביטוי בפתגם שטבע החת"ם סופר "חדש אסור מן התורה", שהוביל לייסוד היהדות האורתודוקסית. ומנגד רעיונות הנאורות אלה גרמו, כתנועת נגד, להקמת תנועת החסידות שעשתה את אחת המהפכות הגדולות ביותר בעולם היהודי.
דגש עיקרי של עידן הנאורות היה עיסוק במה שמכונה היום פילוסופיה פוליטית. בתקופה זאת פעלו זה לצד זה הוגים שתמכו באבסולוטיזם נאור, דוגמת וולטר, שמרנים כאדמונד ברק שהאמינו כי דרכי הממשל המסורתיות הן העדיפות ופילוסופים רדיקליים כרוסו, שהציגו מודלים מהפכניים של חברה אזרחית שאיננה כפופה למוסדות המונרכיה והדת (האמנה החברתית) וכן, מונטסקייה, שרעיון הפרדת הרשויות שלו פורסם במהלך עידן הנאורות והפך במרוצת הזמן לאבן יסוד של המשטר הדמוקרטי המודרני. הוגה מרכזי נוסף של התקופה היה אדם סמית', פילוסוף שעסק בשאלות של מוסר וניסח לאורן את אחת התורות הכלכליות המשפיעות בכל הזמנים (עושר העמים). חיבור זה השפיע - בין השאר - השפעה מכרעת על תחומי עיסוקה של הפילוסופיה הפוליטית, שכן הוא קידם שיטה לפיה עושרו של עם לא מוערך לפי גודל אוצרו של מלך או לפי קנה מידה רוחני-דתי, אלא לפי רמת חייהם ותפוקתם של האזרחים עצמם.
המונח העברי "עידן הנאורות" תורגם מצרפתית (Siècle des Lumières) על ידי מיכאל הרסגור. זאת לעומת המונח האנגלי המקביל, "The Age of Enlightenment", "עידן ההארה" (השכלה), ובגרמנית - Aufklärung ("הארה" או "הצטללות").
בין ההיסטוריונים לא קיים קונצנזוס לגבי תחילתו של עידן הנאורות, והדעות נעות בין אמצע המאה ה-17 לתחילתה של המאה ה-18, כמעין תאריך ברירת מחדל.[6] את מקורותיו של עידן זה ניתן למצוא בחיבורו של רנה דקארט 'מאמר על המתודה', שפורסם בשנת 1637. אחרים תוחמים את תחילת עידן הנאורות בתחילתה של המהפכה המהוללת בבריטניה בשנת 1688 או בפרסום ספרו של אייזק ניוטון 'עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע'. את סופו של עידן הנאורות, תוחמים חלק מההיסטוריונים במהפכה הצרפתית בשנת 1789 או בתחילתן של המלחמות הנפוליאוניות (1804–1815) כנקודות הציון הנוחות ביותר לסיומה של תקופה זו.[7]