נדידת היבשות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
נדידת היבשות היא תאוריה מדעית המסבירה את צורת היבשות, כפי שהן נראות כיום, וקובעת שבעבר הרחוק היו היבשות מאוחדות, ושהן התפרקו עם הזמן. תאוריה זו פותחה על ידי אלפרד וגנר (Wegener), שהבחין כי מאובנים זהים מצויים משני עברי אוקיינוס, והניח כי יבשות אלה היו פעם סמוכות זו לזו.
כנגד תאוריית נדידת היבשות הועלו בעבר טענות והתנגדויות רבות, בראשן השאלה לאן נעים האוקיינוסים כשנודדות היבשות? שאלה נוספת שנשאלה היתה מה היה הכוח שאיפשר תזוזה בסדר גודל כזה? על האפשרות לפיה מדובר בכוחות צנטריפוגליים הנובעים מסיבוב כדור הארץ סביב צירו, נטען כי מדובר בכוחות חלשים מדי, שאינם מסוגלים להניע גוש יבשתי אדיר כמו יבשות.
אחרי מותור של וגנר ב-1930, נגנזה התיאוריה אך היא שבה לתחייה אחרי מלחמת העולם השנייה, בעיקבות תגליות בחקר קרקעית האוקיינוסים, שהתאפשרו ע"י צוללות ששטו באוקיינוס האטלנטי. על סמך הממצאים הגיעו חוקרים למסקנה כי לא מדובר בתזוזת יבשות, אלא בתזוזת לוחות, הנושאים עליהם גם יבשות וגם את האוקיינוסים וקרקעיתם. הסבר זה נשען גם על הבנת מבנה כדור הארץ כולו: גרעין לוהט, שכבת מגמה עבה וקליפה דקיקה יחסית (כמה עשרות קילומטרים לכל היותר) עליה מתקיימות היבשות, האוקיינוסים וקרקעיות האוקיינוסים.
עם התרחבות המחקר האוקיינוגרפי, שאיפשר מיפויי של קרקעית האוקיינוסים, התגבשה הגרסה המודרנית הידועה בשם "טקטוניקת הלוחות". על-פי תאוריה זו, כל הקליפה החיצונית של כדור הארץ מורכבת מפסיפס של לוחות הנבנים ונהרסים בהתמדה ונמצאים בתנועה מתמדת.