נתיב סחר
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
נתיב סחר הוא סדרה של נתיבים ותחנות, בין אם ימיים ובין אם יבשתיים, המשמשים להובלת סחורות, המהווים יחד רשת לוגיסטית בין סוחרים. נתיב סחר מאפשר לסחורות להגיע לשווקים מרוחקים, וממנו מסתעפים נתיבים נוספים המתחברים לרשתות קטנות יותר של נתיבי תחבורה מסחריים ולא מסחריים. בין נתיבי הסחר הבולטים הייתה דרך הענבר אשר שימשה למסחר בין מצרים ליוון ורומא,[1] ודרך המשי אשר שימשה למסחר בין אירופה למזרח אסיה דרך מרכז אסיה. בעבר, בישראל עברה דרך הבשמים, אשר עברה מדרומו של חצי האי ערב אל חופי הים התיכון, והיוותה חלק מרשת של דרכי מסחר בין אירופה והמזרח.
במהלך ימי הביניים, צצו ארגונים שמטרתם להגן על האינטרסים של הסוחרים בנתיבי המסחר, כמו ברית ערי הנזה.[2]
כיום, הפעילות המסחרית אינה מתבצעת בנתיבי הסחר של העולם הישן, אלא באמצעות "נתיבים" חדשים יותר בין מדינות לאום מודרניות, הכוללים הובלה בצינורות, נתיבי רכבת, מכוניות, מטוסים, ותקשורת אלחוטית או אינטרנטית. הסחר המודרני משגשג הודות להסכמי סחר חופשי בינלאומיים, המאפשרים לסחורות לחצות גבולות ללא הגבלות משמעותיות.[3]