ע'ולאם איסחאק ח'אן
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ע'ולאם איסחאק ח'אן (באורדו: غلام اسحاق خان; 20 בינואר 1915 – 27 באוקטובר 2006) היה נשיא פקיסטן השביעי שנבחר לתפקידו ב-1988 וכיהן בו עד להתפטרותו ב-1993.
לידה |
20 בינואר 1915 איסמעיל חאל, מחוז הספר הצפון-מערבי, הודו הבריטית | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
27 באוקטובר 2006 (בגיל 91) פשאוור, ח'ייבר פח'טונח'ווה, פקיסטן | ||||
מדינה | פקיסטן פקיסטן | ||||
השכלה | אוניברסיטת פשאוור | ||||
מפלגה | ללא שיוך מפלגתי | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
ח'אן גדל בעיר בנו שבמחוז ח'ייבר פח'טונח'ווה, הודו הבריטית (כיום פקיסטן). הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת פשאוור, התקבל לעבודה בשירות הממשלתי של הודו הבריטית ולאחר שפקיסטן קיבלה את עצמאותה עבר לשירות הממשלתי שלה. ב-1961 הוא מונה על ידי הנשיא איוב ח'אן לתפקיד היושב ראש הראשון של רשות פיתוח המים והאנרגיה של פקיסטן. בין השנים 1966 – 1970 הוא שימש כמזכיר הפיננסי במשרד האוצר של פקיסטן. שנה לאחר מכן הוא מונה לנגיד הבנק הממשלתי על ידי הנשיא זולפיקאר עלי בהוטו וב-1975 הוא מונה לשר ההגנה ולקח חלק בתוכנית הגרעין הפקיסטנית. בממשלתו של הגנרל מוחמד זיא אל-חאק הוא מונה ב-1977 לתפקיד שר האוצר ובתקופת כהונתו בתפקיד זה נהנתה פקיסטן משיעור הצמיחה הכלכלית הגבוהה ביותר. ב-1985 הוא נבחר לתפקיד יושב ראש הסנאט של פקיסטן ובתוקף תפקידו זה הוא התמנה לנשיא לאחר מותו הפתאומי של מוחמד זיא אל-חאק בתאונת מטוס ב-17 באוגוסט 1988. ב-13 בדצמבר אותה שנה הוא נבחר רשמית כנשיא כמועמד מוסכם של מפלגת הברית האסלאמית הדמוקרטית ושל מפלגת העם הפקיסטנית.
כאיש המבוגר ביותר שנבחר כנשיא פקיסטן, מילא ח'אן תפקיד פעיל ביותר במאבק מול המשטר הקומוניסטי באפגניסטן, בעוד שיחסי ארצות הברית–פקיסטן התדרדרו בעקבות "תיקון פרסלר" (על שם יוזמו, הסנאטור לארי פרסלר) שקבע כי לא יוענק סיוע כלכלי או צבאי לפקיסטן כל עוד לא יהיה ברור כי לא נשקפת סכנה עקב תוכנית הגרעין הפקיסטנית. בתחום מדיניות הפנים עמדה תקופת כהונתו של ח'אן בסימן של אתגרים כמו מהומות על רקע אתני שהתחוללו בקראצ'י וכן ההאשמות שראשת הממשלה בנזיר בהוטו הטיחו בו על כך ששם מכשולים לפני ממשלתה כחלק מברית עם מנהיג האופוזיציה השמרנית, נוואז שריף ועם הקצונה הבכירה שלאחר עידן זיא-אל-חאק. ח'אן הפעיל את סמכותו על פי התיקון השמיני לחוקת פקיסטן ופיטר את ממשלת בנזיר בהוטו לאחר עשרים חודשי כהונה בלבד על רקע האשמות בשחיתות. ב-1990 נבחר לתפקיד נוואז שריף, אך שלוש שנים לאחר מכן פיטר ח'אן גם את ממשלתו על בסיס האשמות דומות. בית המשפט העליון של פקיסטן השעה את הפיטורים הללו, אך המבוי הסתום שנוצר בעקבות כך גרם להתפטרותם של שני האישים ב-1993.
לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים שימש ח'אן כרקטור המכון להנדסה, מדעים וטכנולוגיה הקרוי על שמו שבמחוז מוצאו. הוא מת מדלקת ריאות ב-2006. ההיסטוריונים הפקיסטניים רואים אתך דמותו באופן שלילי. אף על פי שהם מציינים לחיוב את אישיותו הצנועה, הם מותחים ביקורת על האופי האוטוקרטי של שלטונו, בשל העובדה שהוא פיטר שתי ממשלות.[1]