פילוסופיה אנליטית
זרם בפילוסופיה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פילוסופיה אנליטית היא זרם של הפילוסופיה שהתפתח החל מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 ועיסוקה בראשיתה היה בעיקר בניתוח (אנליזה) של השפה ובניתוח משמעותם של מושגים ומילים, והיחסים הלוגיים ביניהם. הפילוסופיה האנליטית בראשיתה תפסה כתנאי בל-יעבור לדיון פילוסופי שללא האפשרות לבטא, באופן חד משמעי, עמדות בנוגע לנושא מסוים, לא ניתן לקבל נושא זה כשייך לפילוסופיה. האירוע המכונן של הפילוסופיה האנליטית מכונה המהפך הלשוני, מהפך שהציב את השפה במרכז העיסוק הפילוסופי למשך מרבית המאה ה-20. מאפיינים חשובים של הפילוסופיה האנליטית הם השימוש הנרחב בלוגיקה ככלי מרכזי במחקר הפילוסופי, וכן עיסוק בפילוסופיה של השפה, פילוסופיה של המתמטיקה ופילוסופיה של המדע. הלוגיקה והמתמטיקה משמשות בפילוסופיה האנליטית הן ככלים וכמודלים לחשיבה פילוסופית נכונה והן כמושא מחקר בפני עצמן.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
אבות הפילוסופיה האנליטית הם גוטלוב פרגה, ברטראנד ראסל, ג'ורג' אדוארד מור, לודוויג ויטגנשטיין והוגי החוג הווינאי. פילוסופים בולטים נוספים הם קוויין, אוסטין, דונלד דייווידסון, קריפקי, פאטנם ורורטי.
ההוגים האנליטיים חלוקים ביניהם בנקודות מגוונות. מאפיינים משותפים להגותם הם העיסוק בלשון ובשפה, השאיפה לאובייקטיביות ולשחרור מהמגמות הפסיכולוגיסטיות בפילוסופיה (ובעיקר מהמסקנות של קאנט בדבר התנאים הסינתטיים-אפריוריים להכרה), ועיסוק בבעיות התיחום של הפילוסופיה ושל המדע. ההוגים האנליטיים לא קיבלו את עמדותיהם של הגל, ניטשה, מרקס או פרויד (אשר נחשבים לפילוסופים קונטיננטליים) ואף התנגדו להן במפורש.
ניתן לומר שהמקור לשאיפותיה של הפילוסופיה האנליטית הוא הרצון להסיר את הבלבול והמבוכה מתוך הפילוסופיה ולעשות זאת על ידי בירור מדוקדק ומפריד (אנליזה לוגית) של טענות פילוסופיות. בראשית דרכה ניסתה הפילוסופיה האנליטית למצוא קריטריונים לפיהם ניתן לנתח כל אמירה פילוסופית ולקבוע לאילו מהן יש משמעות ומובן ואילו אמירות הן נעדרות משמעות ונוצרו בגלל שימוש לא נכון בשפה.
על אף שורשיה הגרמניים הפכה הפילוסופיה האנליטית לזרם הפילוסופי המרכזי במדינות דוברות האנגלית ולעיתים היא אף מוגדרת כפילוסופיה של העולם האנגלו-אמריקני במאות העשרים והעשרים ואחת.
מקובל לראות בפילוסופיה הקונטיננטלית זרם מנוגד לפילוסופיה האנליטית.
כיום, הביטוי "פילוסופיה אנליטית" משמש לעיתים גם במשמעות רחבה יותר לצורך הוראה על כלל העשייה הפילוסופית המודרנית (גם אם אינה עוסקת בשפה, לוגיקה או מדע) אשר שואבת השראה מן הפילוסופיה האנליטית המוקדמת ולא מן הפילוסופיה הקונטיננטלית המוקדמת ושכתוצאה מכך פיתחה מספר מאפיינים קהילתיים נבדלים מאלו של הפילוסופיה הקונטיננטלית המודרנית. המאפיינים הקהילתיים הללו באים לידי ביטוי בין השאר בצורת הכתיבה, בצורת הפרסומים (בכתבי עת ובספרים), במילון המונחים, ובצורת ההכנסה למילון של מונחים חדשים. יחד עם זאת, כמובן שבשל התרחבות המשמעות של "פילוסופיה אנליטית" הפילוסופיות השונות שהמונח מכיל בתוכו נעשו מגוונות בהרבה, מה שמקשה על אפיון מדויק שלו ועל מניית ההוגים המרכזיים ותתי-התחומים המרכזיים של הפילוסופיה האנליטית המודרנית.