תורת הצמצום
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תורת הצמצום היא מושג יסודי בקבלה, העוסק בתהליך שקדם לבריאת העולם והכשיר אותו, אשר במהלכו "פינתה האלוהות מקום". שכן, על מנת לאפשר בריאה, ראשית יש ליצור מרחב-זמן שלתוכו יבראו. מושג הצמצום פותח במיוחד בקבלת האר"י ובמשנותיהם של ממשיכי דרכו, אך הוא בעל מקורות קדומים יותר.