קבוצת ים רוס
חלק מן המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית בראשות ארנסט שקלטון, אשר פעלה בין השנים 1914 ל-1917 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קבוצת ים רוס (באנגלית: Ross Sea party) הייתה חלק מן המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית בראשות ארנסט שקלטון, אשר פעלה בין השנים 1914 ל-1917. משימתה הייתה להניח סדרה של מצבורי אספקה על פני חומת הקרח הגדולה מים רוס אל קרחון בירדמור, לאורך נתיב הקוטב שהתוו משלחות קודמות לאנטארקטיקה. חלקה העיקרי של המשלחת, בפיקודו של שקלטון, היה אמור לרדת אל חוף ים ודל מעברה האחר של אנטארקטיקה, ולצעוד לרוחב היבשת דרך הקוטב הדרומי אל ים רוס. הואיל ולא היה בכוחה של הקבוצה הראשית לשאת די דלק ומצרכי מזון לכל המרחק, עצם קיומה היה תלוי במצבורי המזון של קבוצת ים רוס, שהייתה אמורה לכסות את הרבע האחרון במסעם.
שקלטון הפליג מלונדון בספינתו אנדיורנס אל עבר ים ודל באוגוסט 1914. בינתיים התכנס סגל קבוצת ים רוס באוסטרליה, לפני יציאתם אל ים רוס בספינה השנייה של המשלחת, "אורורה". בשל בעיות ארגוניות וכספיות נדחתה היציאה עד דצמבר 1914, ודחייה זו קיצרה את העונה הראשונה שלהם להנחת מצבורים. לאחר הגעתם, נתקלו אנשי הקבוצה חסרת הניסיון בקשיים בניסיון להשתלט על אמנות המסע האנטארקטי, ותוך כדי כך איבדו את מרבית כלבי המזחלת שלהם. תקלה חמורה יותר פקדה אותם בראשית החורף הדרומי, כש"אורורה" ניתקה מכבליה בסערה עזה ולא הצליחה לחזור. אנשי הקבוצה נשארו תקועים על החוף, כשחלק ניכר מציודם נסחף הרחק מהישג ידם עם הספינה המיטלטלת בסופה ללא שליטה.
על אף העיכובים והתקלות, שרדה קבוצת ים רוס מחלוקות וסכסוכים בין חברי הצוות, מזג אוויר קיצוני, מחלות ומוות של שלושה מחבריה, והוציאה לפועל את המשימה שהוטלה עליה במלואה, במהלך העונה השנייה שלה באנטארקטיקה. ההצלחה הזאת התבררה בסופו של דבר כחסרת תכלית, משום שהמשלחת העיקרית של שקלטון לא יכלה להגיע אל היבשה ולצאת לחצייה המתוכננת אחרי ש"אנדיורנס" נמחצה בקרח של ים ודל. שקלטון הוביל בסופו של דבר את אנשיו למקום מבטחים, לאחר תלאות רבות, אך הצעידה חוצת-אנטארקטיקה לא יצאה לפועל ולמצבורי הצידה שקבוצת ים רוס הניחה לא היה שימוש. קבוצת ים רוס נשארה תקועה עד ינואר 1917, כש"אורורה", שעברה תיקונים וצוידה מחדש בניו זילנד, הגיעה לחלץ אותם. ההכרה הציבורית במאמציהם בוששה לבוא, אבל לאחר זמן ניתנו ארבע מדליות אלברט לחברים בקבוצה, לשניים מהם לאחר מותם. שקלטון כתב לאחר זאת, כי הנספים "הקריבו את חייהם למען ארצם, בדיוק כאלה שהקריבו את חייהם בצרפת או בפלנדריה במלחמת העולם הראשונה".