קיבוע אנזימים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קיבוע אנזימים הוא תהליך בו מצמדים אנזימים לחומר לא מסיס כדוגמת סידן אלגינט. קיבוע אנזימים מגביר את העמידות של האנזים לשינויים בסביבה כדוגמת שינויים בטמפרטורה וב-pH, וכן מאפשר לשמור את האנזימים במקומם במהלך ריאקציה ובסופה להפרידם מהתוצרים לצורך שימוש חוזר. בגלל יתרונות אלו נעשה שימוש נרחב בתעשייה בשיטה זו בתגובות המזורזות על ידי אנזימים.
ב-1916 נלסון וגריפין גילו כי האנזים אינברטאז (אנזים המזרז הידרוליזה של סוכרוז) מפגין פעילות זהה כאשר הוא שקוע במוצק (פחם עץ או אלומיניום הידרוקסיד) בתחתית התמיסה וכאשר הוא מצוי באופן אחיד בתמיסה. זו הייתה שיטת הקיבוע הראשונה שהומצאה. במהלך שנות ה-50 וה-60 פותחו שיטות נוספות מלבד השיטה של ספיחה. במהלך השנים פורסמו אלפי מאמרים ופטנטים בנושא קיבוע אנזימים, ומאות אנזימים קובעו בצורות שונות. בין האנזימים שקובעו במסגרת תהליך ייצור תעשייתי רחב היקף ניתן למנות את פניצילין G, אקילאז, ליפאזות, פרוטאזות ואינברטאז.