רצח העם היווני-פונטי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
רצח העם היווני-פונטי היה רצח עם מכוון ושיטתי שביצעה האימפריה העות'מאנית במהלך מלחמת העולם הראשונה, באוכלוסייה דוברת היוונית לחוף הים השחור.
רצח העם היווני-פונטי התאפיין במעשי טבח המוניים, גירוש המוני בכפייה שכלל צעדות מוות, הוצאות להורג שרירותיות והחרבה של מונומנטים תרבותיים, היסטוריים ודתיים של כלל האוכלוסייה הנוצרית-אורתודוקסית. ההערכה הרווחת היא כי בין 450,000–900,000 יוונים-פונטים נספו.[1] קבוצות אתניות נוצריות אחרות כמו הארמנים והאשורים נטבחו אף הן באותה תקופה בשטחי האימפריה העות'מאנית, כחלק ממדיניות שיטתית של טיהור אתני של האוכלוסייה הנוצרית באנטוליה במלחמת העולם הראשונה ולאחריה בשנים 1914–1923.
רוב הפליטים והניצולים נמלטו ליוון (יותר מרבע מהאוכלוסייה הקודמת של יוון), ורוב הפליטים מהמחוזות המזרחיים בעיקר, מצאו מקלט באימפריה הרוסית השכנה.[2] עד סוף המלחמה, חלק גדול מהיוונים שחיו באסיה נהרגו או נמלטו; ואילו אלה שנשארו הועברו מאוחר יותר ליוון כחלק מחילופי אוכלוסין בכפייה בין יוון וטורקיה. החילופים הללו למעשה הפכו את הגירוש למעוגן בחוק, ואף חסמו את שיבת הפליטים לאחר מכן. בשנת 2007, חוקרים מהאיגוד הבינלאומי לרצח עם הכירו במדיניות האימפריה העות'מאנית נגד מיעוטים נוצרים (כמו גם נגד היוונים) כרצח עם.[3]