שושלת טאנג
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שושלת טאנג (סינית: 唐; פיניין: Táng) הייתה שושלת הקיסרים הסינית השביעית, אשר שלטה בסין מיד אחרי שושלת סווי במשך 289 שנים משנת 618 ועד שנת 907, עת עברה סין לתקופת חמש השושלות ועשר הממלכות.
ממשל | |
---|---|
משטר | מונרכיה אבסולוטית |
שפה נפוצה | סינית תיכונה |
עיר בירה |
צ'אנגאן (שיאן) - 618-684, 705-904 לוו-יאנג - 684-705, 904-907 |
גאוגרפיה | |
יבשת | אסיה |
היסטוריה | |
הקמה | |
הקמה | ה-18 ביוני, שנת 618 לספירה |
פירוק | |
פירוק | האחד ביוני, שנת 907 לספירה |
ישות קודמת | שושלת סווי |
ישות יורשת | חמש השושלות ועשר הממלכות |
שליטים בולטים | טאי-דזונג |
דמוגרפיה | |
דת | קונפוציאניזם, דאואיזם, בודהיזם סיני, נצרות נסטוריאנית, מניכאיזם, זורואסטריות, הדת הסינית העממית |
שושלת טאנג נוסדה על ידי משפחת לי (李) שצברה כוח והשפעה במהלך שקיעתה של שושלת סווי.
רצף שלטונה של שושלת טאנג נקטע למשך 15 שנה על ידי הקיסרית וו דזה טיין (הקיסרית היחידה בכל תולדות סין), אשר הקימה שושלת משלה, בשם שושלת ג'ואו השנייה, אולם מאחר שהשלטון נלקח ממנה, מנתה שושלתה רק אותה עצמה.
בתקופת שושלת טאנג שלטו בה 21 קיסרים. האוכלוסייה בסין בזמנה נעה, על פי מפקדי אוכלוסין שנערכו במאות השביעית והשמינית, בין 50 מיליון איש ל-80 מיליון איש בשיא כוחה, וזאת מתוך אוכלוסייה כלל עולמית של 190 עד 240 מיליון נפש. בירתה של הקיסרות הייתה צ'אנג-אן (ש'י-אן של היום) שהייתה העיר המאוכלסת ביותר בעולם באותה תקופה. שטח ממלכת טאנג היה השטח הגדול ביותר שנשלט עד אותה עת על ידי שלטון מרכזי אחד והתחרה בשטחיהן של שושלות מאוחרות יותר.
תקופת שלטונה של שושלת טאנג על סין, זכורה כתור הזהב הסיני, השושלת מיסדה שירות ציבורי שהקבלה אליו התבססה על מבחני השכלה. תקופה זו נחשבת כתור הזהב של השירה הסינית, שניים מהמשוררים הסינים הנחשבים ביותר, לי באי ודו פו פעלו בתקופת שושלת טאנג. בתקופתה חלה התקדמות בתחומי התרבות, המוזיקה, הכלכלה, התחבורה, החקלאות, קרטוגרפיה ועוד. בתקופתה שלט הקיסר האהוב והזכור לטובה ביותר, הקיסר טאידזונג.
בתקופת השושלת, סין נפתחה לעולם, הדתות זכו בתחילה לחופש פולחן, הבודהיזם התפשט, סוחרים מרחבי העולם סחרו, והשתקעו בסין. דרך המשי המפורסמת הגיעה לשיא תהילתה, ובמשך הזמן המאוחר יותר של השושלת, נפגעה דרך המסחר החשובה. עד היום טאנג הוא שם נרדף לסין.
כל זאת עד המאה ה-9, כאשר מפקדי צבא מקומיים שנטלו לעצמם סמכויות שלטוניות ערערו את יציבות השושלת.