שחיטה (הלכה)
מצווה להכשיר בהמה, חיה או עוף טהורים באמצעות שחיטה כשרה על פי ההלכה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שחיטה בהלכה היא מצווה להכשיר בהמה, חיה או עוף טהורים לפני אכילתה באמצעות שיטת המתה מוגדרת. בעל חיים שלא נשחט כהלכה, נחשב לנבלה ואינו כשר לאכילה או לקורבן. יוצאים מכלל זה הם דגים וחגבים כשרים המותרים באכילה בכל סוג של המתה.
שחיטה כשרה בציור מהמאה ה-15 | |
מקרא | דברים, י"ב, כ"א |
---|---|
משנה | מסכת חולין, פרק א' ו-פרק ב' |
תלמוד בבלי | מסכת חולין, פרק א' ו-פרק ב' |
משנה תורה | ספר קדושה, הלכות שחיטה, פרק א' עד פרק ה' |
שולחן ערוך | יורה דעה, סימנים א'-כ"ז |
ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה קמ"ו ספר החינוך, מצווה תנ"א |
השחיטה מבוצעת על ידי חיתוך עמוק ומהיר של החלקים הרכים בצווארו של בעל החיים, בסכין חדה וחלקה מפגימות, תוך הקפדה על כמה כללים, בהם אופן החיתוך, טיב הסכין, חיתוך קנה הנשימה, העורקים והוושט (משתנה מבהמה לעוף), ומיקום החיתוך בצוואר.
מקובל לבצע את השחיטה כאשר הבהמה בהכרה מלאה[1] ובהתאם לדרישת רוב פוסקי ההלכה, האוסרים הימום של הבהמה לפני השחיטה[2]. ישנן מדינות האוסרות שחיטה ללא הימום מוקדם.
חיתוך עמוק של הצוואר גורם למותו של בעל החיים מאבדן דם, זמן המוות משתנה בין בעלי החיים, והוא נע בבהמה בין 30–120 שניות[3].
קיים ויכוח לגבי מידת הסבל של החיות בין השחיטה למוות.[4]