שיהוי (משפט)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
היעדר שיהוי במשפט הוא תנאי סף להגשת תביעה משפטית, הקובע שבית המשפט לא ידון בתביעה שהוגשה באיחור רב. עם זאת, במשפט האזרחי, ככלל, כל אימת שתביעה הוגשת בתוך תקופת ההתיישנות - זכות הגישה לערכאות אינה ניגפת מפני טענת שיהוי, ומוטל על הטוען לשיהוי נטל כבד להראות כי זה עולה כדי חוסר תום לב שהביא לשינוי מצבו לרעה של הנתבע. עיקר התחולה של השיהוי הוא במשפט ציבורי בו לזמן העובר מאז החלטה מנהלית יש השלכות רחבות ועל כן נדרש המבקש לפנות לבית המשפט ללא שיהוי. חרף הדמיון של השיהוי עם ההתיישנות מפני שבשניהם מתקיימת מניעות משפטית בחלוף זמן, מדובר בדוקטרינות משפטיות שונות. ניתן לדמות את היחס שבין התיישנות לשיהוי, כיחס שבין כלל לסטנדרט. בעוד ההתיישנות מציעה מועד קשיח ממנו והלאה היא מופעלת, השיהוי מציע מבחנים להבניית שיקול דעתו של בית המשפט.