שירת הלויים
מצוה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שירת הלויים היא אחת מהמצוות שהיו מוטלות על הלויים בזמן שבית המקדש היה קיים. זמן השירה היה בעיקר בעת הקרבת קרבן התמיד, אך היו זמנים נוספים שהיו משוררים בהם כגון בעת ניסוך היין, וניסוך המים בשעת הבאת ביכורים, ועוד.
השירה לוותה בדרך כלל בשלושה כלי נגינה, נבל כינור וצלצל, מלבד שנים עשר יום בשנה שבו היו לויים שרים את ההלל בליווי חלילים.
לכל אחד מימי השבוע נתקן שיר מיוחד, אשר היה בעל קשר מסוים לדברים שנבראו באותו היום בששת ימי בראשית. בימי שבת ומועדים היה שיר מיוחד המתאים לאותו היום. כיום תקנו לומר בסיום תפילת שחרית את אותו השיר שהיו נוהגים לומר בבית המקדש - שיר של יום, זכר לשירת הלויים.