שליחי בהאא אללה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שליחי בהאא אללה (בפרסית: نخستین پیروان بهاءالله, או پیروان اولیه بهاءالله) הוא תוארם של תשעה-עשר ממאמיניו המוקדמים של בהאא אללה, מייסד הדת הבהאית. שליחי בהאא אללה מילאו תפקיד חשוב בהתפתחותה של הדת הבהאית במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, ומעמדם בעיני הבהאים דומה לזה של השליחים בנצרות או צחאבה באסלאם. התואר הוענק להם על ידי שוגי אפנדי, מנהיג הדת בין השנים 1921–1957.