שפת מורשת
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שפת מורשת היא השפה אשר ללומדים או דוברים אותה יש קשר תרבותי אליה באמצעות המשפחה או הקהילה ממנה באו. התפתחותה של שפת מורשת היא תוצאה נפוצה של סביבה דו-לשונית (bilingualism) בה אחת השפות נחלשת ביחס לשפה השנייה. דוברי שפות מורשת הם לרוב דוברי דור שני של מהגרים החיים בסביבה דו-לשונית מגיל צעיר. בדרך כלל אותו דור שני של מהגרים שולטים בשפה הרשמית של הארץ הקולטת, לעומת דור המהגרים הראשון אשר שולט ומשמר את שפת האם איתה הגיע למדינה החדשה. שפת מורשת עשויה להיות זהה לשפת הבית או שפת האם, אך יכולה להיות גם שונה מהן.