תימרה טרופית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תִּימָרָה טרופית (מכונה לעיתים בעגה "פלומה" טרופית, עקב שמה באנגלית, Tropical Plume) היא הפרעה טרופית סינופטית הנראית כרצועה רצופה (מעל ל-2,000 ק"מ) של עננים גבוהים המשתרעת מה-ITCZ (אזור ההתכנסות הבין-טרופי) אל מחוץ לאזור הטרופי, וחוצה את קו הרוחב 15° [1]. התמרה הטרופית היא תופעה ייחודית המובילה לחות מהאזורים הטרופיים אל אזורים סובטרופיים ואף מעבר להם. היא נוצרת בקדמתו של אפיק רום חוץ טרופי, שחודר לאזורים הטרופיים, ומלווה ברצועת זרם סילון סובטרופי, שכיוונה סוטה מהכיוון המערבי הרגיל בקווי הרוחב הסובטרופיים, שבו מצויים העננים.
התופעה חורגת מהמצב הנורמלי, שבו העננות הטרופית מרוכזת ב-ITCZ ברוחב של מאות קילומטרים, כלומר, תחומה באזור הטרופי עצמו. סימנים מבשרים ניכרים בתמונת לוויין של אדי המים לפני התפתחות העננים - שלוחה של לחות אל מחוץ לאזור הטרופי. ההתפתחות קשורה בגלים בזרימת האטמוספירה. שלוחה של לחות כזו מלווה שלוחה סובטרופית של אוויר יבש מערבית לה, גם היא במידה חריגה. כל אלה מתרחשים כשהסביבה הטרופית יבשה באופן חריג. תבנית זו מנוגדת למבנה הסינופטי הרגיל, שבו המפה הסינופטית חופפת לתמונת אדי המים. מרבית התמרות הטרופיות אלכסוניות בצורתן, כלומר משתרעות מדרום-מערב לצפון מזרח בהמיספירה (חצי הכדור) הצפונית, ומצפון-מערב לדרום מזרח בהמיספירה הדרומית.[2] בקווי הרוחב הנמוכים התמרות הטרופיות צרות, ואם הן מגיעות לקו רוחב 30°, הן מתרחבות, לעיתים לכדי יצירת סופות גשם.[3]
התמרה הטרופית קשורה קשר הדוק לזרם סילון (זרם אוויר חזק וצר יחסית בשכבות הגבוהות של האטמוספירה), ולמעשה צמודה לקטע מסוים בו. זרם אוויר זה מאפשר העברת הלחות מהאזורים הטרופיים אל מחוץ להם. התמרה הטרופית היא אחד הגילויים של האינטראקציה הטרופית-חוץ־טרופית (tropical-extratropical interaction). אינטראקציה זו מסיעה לחות ואנרגיה ממקורות טרופיים אל מחוץ לאזורים הטרופיים, ותורמת למאזן האנרגטי בין קווי רוחב שונים של כדור הארץ[3]. אינטראקציות נוספות מסוג זה הן הוריקנים, המסיעים לחות רבה ואנרגיה מהחוגים הטרופיים לכיוון הקוטב; ובהיבט האזורי של מזרח הים התיכון - אפיק ים סוף.
התמרה הטרופית גורמת לעיתים למשקעים מרובים באזורים המוכרים כיבשים, בפרט במדבריות הסובטרופיים, והתרחשותה עשויה להסביר את הימצאותם של מי תהום באזורים אלה. אם אכן התמרה הטרופית היא ההסבר למשקעים באזורים אלה, הרי שמאגרים גדולים של מי תהום הם עדות לתקופה שבה היו התמרות הטרופיות מרובות או מפותחות יותר.
תופעת התמרה הטרופית לא נחקרה מספיק, ולכן יש שונות רבה באשר לתיאורה במקומות שונים בעולם. למשל, אומדן שכיחותן של התמרות שונה במחקרים שונים, כתוצאה מקריטריונים שונים לפיהם מוגדר אירוע באזורים שונים בעולם. במחקרים שנערכו בישראל, נספרו לעיתים רק התמרות שהביאו למשקעים משמעותיים, דבר שמתרחש אחת לשנה בערך. קריטריון מקל בהרבה שימש את חוקרי התמרות בצפון מזרח האוקיינוס השקט, שהגיעו למספר של 10 בכל חודש בעונה הקרה.[1]