תסמונת מעיכה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תסמונת מעיכה (באנגלית: Crush Syndrome או Traumatic rhabdomyolysis) היא מצב רפואי קשה המאופיין בהלם ובאי-ספיקת כליות לאחר פגיעת מעיכה לשרירי השלד.
תחום | רפואת חירום |
---|---|
קישורים ומאגרי מידע | |
MeSH | D003444 |
סיווגים | |
ICD-10 | T79.5 |
פגיעות בתסמונת מעיכה מתרחשות בדרך כלל באזורי אסון, כגון רעידות אדמה, או מלחמה. הלוקים בתסמונת הם קורבנות אסון, הנלכדים בדרך כלל תחת הריסות מבנים ומחולצים בחיים, לאחר ששהו לאורך שעות או אף ימים תחת משקל של חפצים או חלקי מבנים שנפלו על אברי גופם. התסמונת התגלתה לראשונה על ידי הרופא הבריטי אריק בייווטרס (Eric Bywaters) בפצועים בזמן הבליץ על לונדון, בשנת 1941. יש המכנים את התסמונת בשם "תסמונת בייווטרס" על שם הרופא שזיהה אותה לראשונה.
התסמונת נוצרת בזמן חידוש זרימת הדם אל האיברים הפגועים, לאחר שהורם מעליהם כוח המעיכה של ההריסות. הסברה היא שבמהלך חידוש זרימת הדם משתחררים אל זרם הדם חומרים אשר בריכוזים גבוהים הם רעילים – במיוחד מיוגלובין, אשלגן וזרחן – שהם תוצר של הרס רקמת השריר בעת ניתוק ממחזור הדם (איסכמיה).