תת-אדם
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תת-אדם (בגרמנית: Untermensch) הוא ביטוי שבו השתמשו הנאצים כדי לתאר "אנשים נחותים" לפי האידאולוגיה הנאצית. במונח זה הם התכוונו ליהודים, צוענים, וסלאבים וכן לשחורים - ולמעשה, לכל בני האדם שאינם ארים. על היהודים היה להיות מושמדים בשואה, בעוד שהעמים הסלאבים נועדו לגירוש לסיביר או לעבור תהליך של גרמניזציה. השקפת עולם זו הובילה לרציחתם של מיליוני בני אדם בתקופת מלחמת העולם השנייה, מהם שישה מיליון יהודים.