טיעון העד (יהדות)
טיעון לאמונת תורה מן השמים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
טיעון העד, טיעון הכוזרי או טיעון ההתגלות והמסורת, הוא טיעון מן הנס לביסוס אמונת מתן תורה מן השמים וממילא גם לקיומו של אלוהים. הטיעון מצביע על כך שעל פי המקרא והמסורת היהודית מיליוני עדים נכחו בהתגלות האלוהית במעמד הר סיני ובניסים שאירעו לדור המדבר, כגון עשר המכות, קריעת ים סוף ואכילת המן.
בבסיס טיעון זה עומדת ההנחה כי לא ניתן לשכנע מיליונים, בדור המדבר או בכל דור אחריו, להאמין בקיומם של אירועים כה מכוננים, פומביים ומתמשכים, אילו האירועים לא התרחשו בפועל.
שורשי הטיעון נעוצים כבר בפסוקים מסוימים בתורה והוא נוסח בגרסאות שונות בקרב הוגים יהודיים החל מימי הביניים ועד המאה ה-21. הטיעון פופולרי בקרב יהודים אורתודוקסים, ונדחה בידי מי שאינו שותף לאמונתם.
מטרות הטיעון הן לבסס את האמונה האורתודוקסית בתורה מן השמים, ולבדל אותה מהאמונות בנצרות, באסלאם ובקרב הקראים. בעידן המודרני נעשה שימוש בגרסאות של הטיעון גם כנגד השקפות רפורמיות, דאיסטיות ואתאיסטיות[1].