תאוריית האם הקרה
תיאוריה פסיכולוגית על הסיבה לאוטיזם / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תאוריית האם הקרה (באנגלית: The refrigerator mother theory, מילולית: "התאוריה של אמא מקרר") הידועה גם בתור תאוריית האוטיזם של בטלהיים, היא תאוריה פסיכואנליטית שטענה כי הסיבה לאוטיזם היא חוסר בחום אימהי. טיעונים נגד תאוריית האם הקרה החלו בסוף שנות ה-70, בעקבות מחקרי תאומים המצביעים על אטיולוגיה גנטית, כמו גם גורמים סביבתיים שונים כגורמים לאוטיזם, אך היא המשיכה להיות מקובלת על חלק מהחוקרים עד המאה ה-21.[1] מחקרים במאה ה-21 מסכימים לרוב כי האטיולוגיה של אוטיזם היא אפיגנטית בעיקרה.[2]
המונחים "אמא מקרר" והורים קרים נוצרו בערך ב-1950 כתווית לאימהות או אבות לילדים שאובחנו עם אוטיזם או סכיזופרניה. כאשר ליאו קנר זיהה לראשונה אוטיזם בילדים ב-1943, הוא ציין במאמריו כי הבחין בחוסר חום בקרב הורים לילדים אוטיסטים. הורים, במיוחד אימהות, הואשמו שהן הגורמת להתנהגויות האופייניות לאוטיזם כגון טקסים נוקשים, קושי בדיבור והתבודדות.
תאוריית האם הקרה מבוססת על תאוריית הפסיכואנליזה המייחסת להתנהגות ההורים גורם סיבתי להתפתחות של הפרעות נפשיות בילדיהם. למרות שהתאוריה הפסיכואנליטית מוכרת בפסיכולוגיה הפופולרית, מופנית כלפיה ביקורת לא מעטה. יש הטוענים כי היא אינה מבוססת מדעית,[3] ואף יכולה להיחשב לפסאודו־מדע.[4] קיימת גם ביקורת על האפקטיביות הנמוכה של הטיפול הפסיכואנליטי.[5][6]