אזהרת מירנדה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אזהרת מירנדה (באנגלית: Miranda warning) היא אזהרה הניתנת בעת מעצר או בעת חקירה על ידי שוטרים בארצות הברית. אין חובה להשתמש באזהרה זו כלפי חשודים לפני חקירתם, אך כאשר האזהרה אינה מושמעת לחשוד, יכול בית המשפט לפסול את הדברים שאמר בחקירתו, ובכלל זה את הודאתו בפשע, כראיות קבילות במשפט שבו הוא נאשם. עם זאת, הדברים עדיין יהיו קבילים כראיה במשפטים אחרים, שבהם העצור אינו הנאשם. האזהרה נועדה ליידע את החשוד כי עומדות לו זכות השתיקה והזכות להימנע מהפללה עצמית. מערכת אכיפת החוק בארצות הברית החלה להשמיע את האזהרה לחשודים, אחרי שב-1966 פסק בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק דין מירנדה נגד אריזונה, שהודאת החשוד אינה קבילה כראיה, משום שלא הובהר לו שדבריו יכולים לשמש נגדו בבית משפט. ההחלטה נועדה לשמור על זכויות החשוד בהתאם לתיקון החמישי לחוקת ארצות הברית.
אזהרת מירנדה מוכרת בתרבות הפופולרית מחוץ לארצות הברית, בזכות השימוש התכוף בה בסדרות טלוויזיה אמריקאיות, אולם בנוסחה זה (ראו בהמשך נוסח האזהרה) לאו דווקא נהוגה במדינות אחרות. יש במדינות שונות צורות של אזהרת נחקר, עצור או חשוד.
בישראל סעיף 28 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) קובע שבעת מעצרו של אדם יש להזהירו כי "אינו חייב לומר דבר העלול להפלילו, כי כל דבר שיאמר עשוי לשמש ראיה נגדו וכן כי הימנעותו מלהשיב על שאלות עשויה לחזק את הראיות נגדו".[1] סעיף 2 לפקודת הפרוצידורה הפלילית (עדות) אימץ את העיקרון שעל-פיו אסור להכריח אדם להעיד נגד עצמו, אך הוא מקבל עדות כזו אם היא ניתנה בהסכמת הנחקר (פירוט נוסף בערך זכות השתיקה).