אחמדים בישראל
קהילה בישראל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
האחמדים בישראל (בערבית: أحمدية في إسرائيل) הם קהילה קטנה של אחמדים (פלג מוסלמי) בישראל. הקהילה הוקמה לראשונה בסביבות שנות ה-20 של המאה ה-20 בימי המנדט הבריטי. ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון בה האחמדים יכולים לנהל את אורח חייהם הייחודי בגלוי[1]. בשל כך, השכונה האחמדית שבחיפה, כבאביר, משמשת כמרכז של קהילת האחמדים במזרח התיכון[2][3].
ב-17 במרץ 1928 ובמהלך שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 של המאה העשרים, החלו השליחים האחמדים (המבשרים) להגיע לכפר כבביר. ראשון המבשרים היה מאולאנא ג'לאל אל דין שמס. הוא הגיע לחיפה ב-1927 מהודו דרך דמשק. בחיפה הוא נפגש עם צעירים מבני כבאביר שהזמינוהו לפגוש את זקני הכפר. באותה תקופה היו תושבי הכפר נתונים להשפעת הסופים המשתייכים למסדר השאד'לי (אנ') שמרכזו בעיר עכו. לאחר ביקור המבשר הראשון בכפר, החלו המשפחות להצטרף בהדרגה לכת האחמדית, ומקץ כמה שנים נהייה הכפר למרכז התנועה האסלאמית האחמדית במזרח התיכון.
בשנת 1934 נחנך המסגד הראשון ולידו המרכז הרוחני והתרבותי. הפעילות להפצת עקרונות התנועה האחמדית החלה ב-1927, ובשנת 1932 הוחל בהוצאת הירחון "אלבשרא" (הבשורה), ביטאון התנועה, הממשיך לראות אור עד עצם היום הזה. השליחים של העדה הקדישו את מרצם ואת זמנם לחינוך הילדים ולהשרשת המסורת הדתית בקרב המבוגרים. בשנת 1934 נפתח בית הספר היסודי בו למדו בנים ובנות. תחילה למדו הילדים בתוך המסגד ובחדרים הנספחים. כיום בית הספר "אלאחמדייה" נמצא בבניין נפרד בלב השכונה. באותה שנה (1934) נרשמה העדה כאגודה עות'מאנית (כיום עמותה).
ענייני העדה מנוהלים על ידי ועד מנהל נבחר. בנוסף לוועד המנהל, מאורגנים בני העדה בארגונים וולונטריים שונים: מועצת ילדים, מועצת ילדות, מועצת צעירים, מועצת זקנים ומועצת נשים. בראש הוועד המנהל עומד האמיר הנבחר נציג המרכז העולמי, והוא האחראי לתפילות ולדרשות ושאר הפעילויות הרוחניות והארגוניות של העדה. ב-1979 הוחלט להרוס את המסגד הישן, ובמקומו נבנה מסגד אחר חדיש וגדול המהווה אטרקציה לתיירים ולסיורים רבים מישראל ומהעולם. הוא נושא אותו שם של המסגד הישן – ג'אמע סיידנא מחמוד.
כל המפעלים וכל הפעילויות של העדה ממומנים על ידי תרומות בני העדה האחמדית בארץ בלבד: כל חבר וחברה בתנועה מעלים תרומה חודשית חובה, הנעה בין 25,6% ל-10% מהכנסתם, לקופת העדה.
איש הדת הראשון, מאולאנא ג'לאל א-דין שמס, שהייה מכפר קטן בשם שחוואן בפנג'אב שבהודו הבריטית, כמה קילומטרים מקדיאן (אנ'), מרכז העדה בזמנו. הוא זכה להצטרף ל"אל-מדרסה אל-אחמדיה" בשנת 1910. הוא קיבל את התואר מאולבי פאזיל בגיל 20 ונסע לדמשק כדי להטיף לאחמדיה ב-27 ביוני 1925.
מאולאנא שמס א-דין אל-מלאבארי נולד בעיר מנרקד (אנ') בקרלה שבהודו. הוא הגיע לישראל מהודו בשנת 2004, לאחר שהוצב על ידי הח'ליף של העדה האסלאמית האחמדית, מירזה מסרור אחמד, כאיש הדת והשליח הראשי במדינה, לאחר שלמד באוניברסיטת העדה בקדיאן (Qadian), הודו.
לא ידוע מה מספרם של האחמדים הישראלים, אם כי לפי הערכות יש כ-2,200 אחמדים בלבד[4].