אי-ספיקת כליות
מצב שבו הכליות אינן פועלות כראוי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אי-ספיקת כליות (באנגלית: Renal failure או Renal insufficiency) הוא מצב שבו הכליות אינן מייצרות שתן כנדרש. יש שני סוגים של אי ספיקת כליות: אי-ספיקת כליות חריפה ואי-ספיקת כליות כרונית. אי ספיקת כליות נקבעת בעיקר מירידה בקצב יצירת תסנין גלומרולרי (אנ'), הקצב שבו דם מסונן בפקעיות הכליה.[1] בדרך כלל המחלה מזוהה על ידי ירידה בייצור שתן ו/או עליה בריכוז חמרי בלאי (קריאטינין או אוריאה) בדם. בהתאם גורם, ניתן לשים לב להמטוריה (איבוד דם בשתן) ולפרוטאינוריה (אובדן חלבון בשתן). אי ספיקת כליות עלולה לגרום לעלייה בנפח הנוזלים בגוף, שינויים בריכוז האלקטרוליטים ואנמיה. בעיות בכליות לטווח ארוך מגבירות את הסיכון לחלות במחלות לב וכלי דם.[2]
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
מיליוני אנשים לוקים במחלות כליה מדי שנה. בארצות הברית מתים 45,000 אנשים בשנה ממחלות כליות.
ההגדרה הפיזיולוגית לכשל כלייתי, כמצוין לעיל, היא ירידה בקצב הסינון הכלייתי (Glomerular Filtration Rate - GFR). המדד הקליני למצב זה הוא עליה ברמת הקראטינין בדם.