אין עונשין מן הדין
עיקרון הלכתי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אין עונשין מן הדין הוא עקרון במשפט העברי הקובע כי לא ניתן להעניש על עבירות כשהעונש נלמד בקל וחומר מעבירות אחרות. עיקרון זה שנוי במחלוקת תנאים, ולדעת רבי שמעון בן יוחאי מענישים מן הדין.
בנוסף לכלל זה, קיים כלל דומה, הקובע כי לא ניתן להעניש על עבירה שעצם האיסור שלה נלמד בקל וחומר, גם אם העונש מפורש. כלל זה קרוי "אין מזהירין מן הדין".
הלכה זו נאמרה דווקא בעונשים שנלמדים מקל וחומר, אך ניתן ללמוד עונשים באמצעות גזרה שווה או היקש[1]. רש"י מסביר שזאת משום שאין אדם דורש גזרה שווה אלא אם כן קיבלה מרבותיו, בניגוד ללימוד קל וחומר, ולכן הגזרה השווה או ההיקש נחשבים כאילו נכתבו בפירוש בפסוק וניתן להעניש על פיהם[2].