גלגל מים
מכונה להמרת אנרגיה של מים זורמים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
גלגל מים הוא מכונה להמרת אנרגיה של מים זורמים או נופלים לצורות שימושיות של כוח, לרוב בטחנת מים. גלגל מים מורכב מגלגל (בדרך כלל בנוי מעץ או מתכת), עם מספר להבים או דליים מסודרים על השפה החיצונית היוצרים את רציפות תנועת הגלגל. השימושים כללו טחינת קמח בטחנות, טחינת עץ לעיסה לייצור נייר, חיבוט בברזל יצוק, ייצור במכונות, עיבוד שבבי, ריסוק עפרות וחיבוט סיבים לשימוש בייצור טקסטיל.
חלק מגלגלי המים מוזנים ממי בריכת טחנה, הנוצרת מסכירת נחל זורם. ערוץ למים הזורמים לגלגל מים או ממנו נקרא זרם טחנות (אנ'). זרם המים הבא מבריכת הטחנה לגלגל המים הוא שטף ראשי; זרם המים היוצא מן הגלגל מכונה בדרך כלל מזנב.[1]
גלגלי מים שימשו למטרות שונות ומגוונות מחקלאות ועד עיבוד מתכות בתרבויות עתיקות המשתרעות על פני העולם היווני ההלניסטי, רומא, סין והודו. גלגלי המים ראו שימוש מתמשך בעידן הפוסט-קלאסי, כמו ימי הביניים של אירופה ותור הזהב האיסלאמי, אך גם במקומות אחרים. באמצע עד סוף המאה ה-18, החקירה המדעית של ג'ון סמיטון (אנ') על גלגל המים הובילה לעלייה משמעותית ביעילות וסיפקה את הכוח שנדרש עבור המהפכה התעשייתית.[2][3] גלגלי מים החלו להיות מוחלפים על ידי הטורבינה הקטנה, הזולה והיעילה יותר, שפותחה על ידי בנואה פורניירו (אנ'), החל מהדגם הראשון שלו ב-1827.[3] טורבינות מסוגלות להתמודד עם עומד הידרוסטטי, או קו גובה, החורגים מהיכולת של גלגלי מים בגודל מעשי. גלגלי מים היו עדיין בשימוש מסחרי גם במאה ה-20, אך כיום השימוש בהם כבר אינו נפוץ.
הקושי העיקרי של גלגלי מים הוא התלות שלהם במים זורמים, מה שמגביל את מקום הקמתם. ניתן לראות בסכרים הידרואלקטרים מודרניים כצאצאיו של גלגל המים, מכיוון שגם הם מנצלים את תנועת המים במורד.