הגליאניזם
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הגליאניזם (בגרמנית: Hegelianismus) הוא כינוי כולל לתנועות פילוסופיות שהושפעו מהגותו של גאורג וילהלם פרידריך הגל (1770–1831). הגליאניזם היא תופעה מורכבת המאופיינת במגוון רחב של עמדות פילוסופיות ופוליטיות שונות ומנוגדות. הגליאנים אחדים ראו את עצמם נאמנים להיבטים האורתודוקסיים בהגותו, בעוד אחרים ביקשו לערוך רפורמות ולתקן את השיטה, או להתאים היבטים בודדים ולבטל אחרים, או להציע במודע קריאה מחודשת של עבודתו. היבט זה מקשה מאוד על זיהוי גוף דוקטרינה משותפת לבני המסורת ההגליאנית, אך ניתן בכל זאת לאפיין מגוון רחב של דעות וגישות פילוסופיות של הגליאניים.[1]
הגותו הבוגרת של הגל נוסחה לראשונה בספרו 'הפנומנולוגיה של הרוח' (1807) והשיטה המשיכה להיבנות ב'מדע הלוגיקה' (שהציג את השליש הראשון) ו'האנציקלופדיה של המדעים הפילוסופיים' (שהציג את קווי המתאר של השיטה כולה). הגל צבר פופולריות והרצאותיו משכו קהל הולך וגדל בתקופה בה לימד באוניברסיטת ברלין (1818–1831) עד למותו. השפעתו של הגל התפשטה בתחילה בגרמניה עם הוגים "פוסט-הגליאנים", רובם היו תלמידיו או תלמידיהם. ההגליאניזם התפשט מחוץ לגרמניה כבר בשנות ה-20 של המאה ה-19, תחילה בצרפת, סקנדינביה, איטליה, רוסיה, ארצות הברית ומאוחר יותר גם בממלכה המאוחדת. בכל אחת מהמדינות הופיעו אסכולות הגליאניות בעלות מאפיינים ייחודים.[1] אך השפעת ההגליאניזם נחלשה בגרמניה בשנות ה-60 של המאה ה-18, למול תנועות מנגודת, בהן השיבה לקאנט אצל הנאו-קנטיאניזם ו"מחלוקת הפסימיזם" שהתעוררה סביב ארתור שופנהאואר.[2]
בתחילת המאה ה-20 החלה התעניינות מחודשת בהגל בקרב הוגים "נאו-הגליאנים" ברחבי העולם שקראו לשוב להגל. עלייתו של הנאו-הגליאניזם הושפעה מכך שתנועות רבות שצמחו במאה ה-20 החלו בהגדרת עצמית כנגד הגל (נאו-קנטיאניזם, מרקסיזם, פילוסופיית החיים, אקזיסטנציאליזם, פרגמטיזם, פוסט-סטרוקטורליזם ואף הפילוסופיה האנליטית) אך לעיתים גילו בסיס משותף, שנתן תנופה ועומק חדשים להגליאניזם, כשהחל להיטמע בתוך הגישות המגוונות הללו ולהשפיע עליהן.[1]