הדרן
קטע מוזיקלי בסוף קונצרט או הופעה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הדרן הוא קטע מוזיקלי נוסף בסופו של קונצרט או רסיטל (הן של מוזיקה קלאסית, ג'אז ומופעי רוק), שלא נכלל בתוכנית. ההדרן מבוצע כתגובה לתשואות הקהל בסוף המופע.[1] הקהל מגיב במחיאות כפיים סוערות וממושכות ולעיתים במחיאת כפיים בעמידה. בגרמניה נהוגות גם רקיעות ברגליים. בכמה מדינות מקובל לצעוק "הדרן" ("!bis" או "!encore") לאחר הופעה מוצלחת במיוחד. האמן מבצע הדרן על מנת להודות לקהל על הערכתו.
לרוב, ההדרן מתוכנן מראש, אולם אם התשואות סוערות במיוחד, האמן עשוי להוסיף עוד קטע שלא תוכנן. במקרה זה נראית בדרך כלל התייעצות בין חברי צוות המופע איזה קטע לנגן. לעיתים אף מדובר בקטע שכבר נוגן קודם לכן בהופעה, ובהדרן מבצעים אותו בגרסה מעט אחרת.
תחילתה של מסורת ההדרן באולמות האופרה במאה ה-17.[2]
פעמים רבות מבצעים כהדרן להיטים של הלהקה או את יצירותיו המפורסמות ביותר של המלחין. דוגמה מפורסמת לכך היא המסורת של הפילהרמונית של וינה, המבצעת כל שנה באופן מסורתי בקונצרט השנה החדשה את "הדנובה הכחולה" ואת "מארש רדצקי" כהדרנים, אם כי יצירות אלו אינן נכללות בתוכניית הקונצרט.
בהופעות של להקות רוק ופופ הפך ביצוע ההדרן לשגרתי, בייחוד כאשר המופע מתקיים במתחמים גדולים כגון אצטדיונים. יש אף אמנים המקיימים באופן קבוע מופע בן שני חלקים, שבהם החלק השני הוא ההדרן. בוב מארלי ולהקתו נהגו כך בשני סיבובי ההופעות האחרונים שלהם.