ההשתלטות הסינית על טיבט
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
החל משנת 1720, הייתה טיבט נתונה לשליטתה של שושלת צ'ינג ששלטה בסין, כאשר בחלוף השנים מידת עצמאותה של טיבט מסין חוותה עליות ומורדות. בקץ תקופה ארוכה בה נהנתה טיבט מאוטונומיה, בשנת 1950 פלשה הרפובליקה העממית של סין לטיבט, והכריחה את טיבט להסכים לעבור לשליטתה המלאה של סין. הליך הסיפוח הסתיים לאחר שטיבט וסין חתמו על הסכם שבע עשרה הנקודות. ההסכם אושרר על ידי הדלאי לאמה ה-14 ב-24 באוקטובר 1951,[1] אשר טען בהמשך כי הסכים לכך בשל לחצים שהופעלו כלפיו.
הסכם שבע עשרה הנקודות, אשר קבע את סיפוחה של טיבט לסין | |||||||||
תאריכי הסכסוך | 6 באוקטובר 1950 – 23 במאי 1951 (32 שבועות ו־6 ימים) | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מקום | טיבט | ||||||||
תוצאה | טיבט סופחה לרפובליקה העממית של סין | ||||||||
|
קודם לסיפוח, נקטה טיבט במספר צעדים על מנת לקדם את עצמאותה המוחלטת מסין. בהם, ניסיונות לזכות בהכרה בינלאומית, ניסיונות לערוך מודרניזציה לצבא הטיבטי, משא ומתן בין ממשלת טיבט לממשלת סין, וסכסוך צבאי באזור צ'מדו שבטיבט באוקטובר 1950.[2][3] הסיפוח והצעדים בהם נקטה סין בסמוך לו, כונו על ידי ממשלת סין "השחרור השלו של טיבט",[4][5] ומנגד, כונו על ידי הממשלה הטיבטית הגולה - "הפלישה הסינית לטיבט".[6]
ממשלת טיבט והמבנה החברתי הטיבטי נותרו כשהיו, נתונים למשטר הטיבטי תחת סמכותה של סין, עד למרד הטיבטי ב-1959. לאחר המרד, פירקה סין את ממשלת טיבט ומבנים חברתיים טיבטיים, והדלאי לאמה נמלט לגלות.[7] שטח טיבט עודנו בשליטה מלאה של סין.