החגורה האלפידית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
החגורה האלפידית או החגורה האורוגנית האלפינית-הימלאיה,[1] ולעיתים רחוקות יותר החגורה האורוגנית של ים תטיס, היא חגורה סייסמית ואורוגנית הכוללת מערך של רכסי הרים המשתרעים על פני יותר מ-15,000 קילומטרים (9,300 מיל) לאורך השוליים הדרומיים של אירואסיה, המשתרעים מג'אווה וסומטרה, דרך חצי האי הודו-סין, הרי ההימלאיה והטרנסהימלאיה, הרי איראן, הקווקז, אנטוליה, הים התיכון והאוקיינוס האטלנטי.[2]
מידע כללי | |
---|---|
על שם | הרי האלפים |
גובה | 8,848 מ' |
מדינה | אלג'יריה, טורקמניסטן, איראן, אוזבקיסטן, קירגיזסטן, קזחסטן, טג'יקיסטן, עיראק, אזרבייג'ן, טורקיה, ארמניה, רוסיה, גאורגיה, יוון, אפגניסטן, הרפובליקה העממית של סין, קמבודיה, לאוס, וייטנאם, מלזיה, פקיסטן, תאילנד, בנגלדש, הודו, מיאנמר, נפאל, בהוטן, אינדונזיה, בולגריה, מונטנגרו, סן מרינו, איטליה, קריית הוותיקן, שווייץ, גרמניה, מונקו, אנדורה, תוניסיה, צרפת, פורטוגל, ספרד, מקדוניה הצפונית, ליכטנשטיין, סלובניה, בוסניה והרצגובינה, קרואטיה, סרביה, קוסובו, אוסטריה, רומניה, אוקראינה, צ'כיה, הונגריה, סלובקיה, פולין, מרוקו |
מיקום | אלג'יריהאלג'יריה |
החגורה האלפידית כוללת, ממערב למזרח, את הרכסים העיקריים של הרי האטלס, הרי האלפים, הרי הקווקז, אלבורז, הינדו-כוש, קארקוראם והרי ההימלאיה. זהו האזור השני הפעיל ביותר בעולם מבחינה סייסמית, אחרי החגורה המקיפה של האוקיינוס השקט (טבעת האש), ובה קורות 17% מרעידות האדמה הגדולות בעולם.[3]
החגורה היא תוצאה של סגירה מהמזוזואיקון עד הקנוזואיקון, עד לאחרונה ים תטיס, ושל תהליך ההתנגשות בין הלוחות ההודי האפריקאי והערבי הנעים צפונה עם הלוח האירואסיאתי.[1] כל התנגשות גורמת לגבול מתכנס, נושא המתואר בטקטוניקת הלוחות. הקו הישר המשוער של כל כך הרבה רכסים בקו אחד ממזרח למערב, שהבחין בו לראשונה הגאולוג האוסטרי אדוארד סואס (Suess), מצביע על כך שפעם לוחות רבים היו לוח אחד, וההתנגשות יצרה אזור שכבה אחד, שהיה אוקיאני, מעל רצפת ים תטיס.
סואס כינה את היבשת הבודדת גונדוונה, על שם כמה תצורות סלע בהודו, אז חלק מיבשת העל של גונדוואנה, שנפרדה קודם לכן מיבשת על אחרת, לאוראסיה, ונדחפה ממנה. אירואסיה יורדת מלאוראסיה, ממנה התפצלה לורנטיה מערבה ויצרה את האוקיינוס האטלנטי. כאשר ים תטיס נסגר, גונדוואנה גדלה בדרום אירואסיה.