הסחרה
הפיכת דבר־מה בעל ערך רגשי, אומנותי, או התנדבותי למעין סחורה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הַסְחָרָה[1] (בלועזית: קומודיפיקציה) הוא מונח המשמש לתיאור התהליך שבו הופכים דברים - חפצים, שירותים, אלמנטים תרבותיים או אפילו רעיונות לסחורות שניתן לקנות, למכור ולסחור בשוק. זהו מונח המתאר תהליך בו משהו ללא ערך כלכלי מקבל ערך כלכלי ויכול להחליף ערכים חברתיים אחרים שמיוחסים לו. התהליך משנה מערכות יחסים שלא היה להן קשר למסחר למערכות יחסים מסחריים באופן יומיומי.[2] בתהליך זה, ערכו של הפריט או הקונספט נקבע בעיקר על פי ערך החליפין או השוק שלו ולא על פי הערך או התועלת המובנת שלו.
המונח נכנס לשימוש בשנות ה-70 על ידי חוקרים מרקסיסטים בבריטניה ובארצות הברית. עם זאת, בעוד המרקסיסטים השתמשו בתחילה בהסחרה כדי לאתגר את הקפיטליזם, חוקרים שלאחר מכן השתמשו בו בעיקר כדי לבקר שווקים מסוימים וצורות מסוימות של חליפין.[3]
הסחרה הוא מושג מורכב ורב-גוני שיכול להיות בעל השלכות חיוביות ושליליות כאחד. אמנם זה יכול להניע צמיחה כלכלית וחדשנות, אבל זה גם מעלה חששות אתיים וחברתיים כאשר זה מוביל לאי שוויון, ניצול ושחיקת ערכים שחורגים מעסקאות שוק בלבד. הסחרה הפכה למונח בשימוש נרחב בשיח האקדמי ולעיתים אף בשיח הפוליטי. רוב האנשים שמשתמשים בו עושים זאת בצורה ביקורתית כדי לבקר היבטים מסוימים של המערכת הכלכלית הקפיטליסטית.[3] בדרך כלל עם קונוטציות של "השחתה על ידי מסחר".
מושג ההסחרה קשור קשר הדוק להתפתחות של כלכלות שוק וקפיטליזם, שבהם סחורות ושירותים מיוצרים ומופצים למטרות רווח. בשיטה הקפיטליסטית, כמעט לכל דבר יש פוטנציאל להסחרה, כולל משאבי טבע, עבודה, אמנות, תרבות ואפילו חוויות אישיות. ההסחרה הוא אחד המאפיינים המובהקים של החברה הנאו-ליברלית, הבוחנת את הערך ה'אמיתי' לכאורה של כל דבר על פי ערכו הכלכלי. כתוצאה מכך, הרציונליות הכלכלית הבסיסית של הנאו-ליברליזם הובילה לטשטוש הגבולות המסורתיים בין אינטראקציות שוק ואינטראקציות שאינן מבוססות-שוק בקהילה. טשטוש זה נוטה למסגר את כל תחומי הקיום במונחים כלכליים. כתוצאה מכך, כל ההבחנות בין השוק והחברה נמחקות, מה שמצמצם את רוב ההיבטים של חיינו ל'סחורה' או שירותים המוחלפים במגוון שווקים. הרציונליות הנאו-ליברלית מעודדת הסחרה בכל תחומי חיינו.[4] תופעה שהכלכלן אדוארד לזר (אנ') כינה - אימפריאליזם כלכלי. לפי תפיסה זו המחשבה הכלכלית פולשת לתחומים שבעבר התנהלו על פי לוגיקה, כמו של משפחה, טעמים, פוליטיקה, תרבות, דת, פשע, חוק, מלחמה, מדע וכדומה, ועכשיו במקום זאת מדגישה את הערך הכלכלי.[4]
כמה מגמות הסחרה נפוצות שהופיעו בחברות נאו-ליברליות ברחבי העולם מתייחסות להמרת מוצרים ציבוריים למוצרים פרטיים, ההסחרה של יחסים חברתיים, והעולם הלא אנושי (מה שנקרא "טבעי"). כך למשל, באופן מסורתי, משאבי טבע (מים או אוויר) וחינוך נחשבים למוצרים ציבוריים ברוב החברות. עם זאת, בגלל הדומיננטיות של הנאו-ליברליזם ברוב החברות המתועשות, אלה זוכים יותר ויותר ליחס של סחורות על ידי האליטה הפוליטית והכלכלית המוכוונת שוק. ההשלכות של הסחרה זו היו הרסניות עבור רוב הקהילות המודרות והמוחלשות.[4]