הסחת לם
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
במכניקת הקוונטים, הסחת לם היא שינוי ברמות האנרגיה של אורביטלים שונים כתוצאה מאינטראקציה בין האלקטרון לתנודות הקוונטיות של הריק. בפרט, קיים הפרש בין רמת האנרגיה של האורביטל 2P1/2 והאורביטל 2S1/2 של אטום המימן, הפרש שלא נחזה תאורטית לפי המבנה הדק. ההסחה נמדדה לראשונה על ידי ויליס לם והסטודנט שלו רוברט רת'רפורד בשנת 1947 ונקראת על שמו של לם[1]. לם זכה בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1955 על עבודתו בנושא. ההסבר התאורטי הראשונה להסחה הובא על ידי הנס בתה בשנת 1947[2], אולם חישובו של בתה לא כולל את השפעת הקיטוב של הריק שמובילה לתיקון של כשני אחוזים.
הסחת לם קטנה ביחס לפיצול ברמות האנרגיה הנובעות מהמבנה הדק - באטום המימן מתקבל שההפרש בין האנרגיה של האורביטל 22P1/2 והאורביטל 22S1/2 הוא 4.4 מיקרו אלקטרון וולט וזאת בהשוואה להפרש אנרגיה של 45.8 מיקרו אלקטרון וולט בין האורביטל 22P1/2 לאורביטל 22P3/2 הנובע מהמבנה הדק.
גילוי הסחת לם וההסבר התאורטי שלו תרמה רבות להבנת החישוב בפיתוח רנורמליזציה מוסדרת לאיברים אינסופיים המופיעים בפיתוחים קוונטים. חישובו של בתה סימן את הדרך לקראת פיתוח האלקטרודינמיקה הקוונטית בשנים 1948–1950, תורה שזיכתה את ריצ'רד פיינמן, שינאיצ'ירו טומונגה וג'וליאן שווינגר בפרס נובל בפיזיקה לשנת 1965.