הסכם לכבוד הדדי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הסכם לכבוד הדדי הוא הסכם טרום-נישואים להסדרת יחסי הממון בין בני הזוג ולמניעת סרבנות גט שיצא לאור בישראל בשנת 2001.[1] ההסכם, עליו חותמים בני הזוג לפני הנישואין, כולל סעיפים ממוניים המחייבים את האיש והאישה באופן סימטרי או תוך העדפת האישה.[2] המבוא להסכם מגדיר את מטרתו כדלהלן: ”המטרה העיקרית בהסכם שלהלן היא: לדאוג לאשה שאין שלום בית בביתה, יהיה לה קיום הגון ופרנסה ראויה. במקביל, ההסכם דואג גם לאיש הנמצא במצב דומה.”
לפי ההלכה, גירושין מתקיימים רק במסירת גט מהבעל לאישה מרצונם החופשי, או בהתקיים עילה המצדיקה אכיפת הגט. בישראל, הנישואים ההלכתיים הם גם הבסיס לרישום האזרחי של מעמדם האישי של יהודים. ההסכם נועד לאפשר לכל אחד מבני הזוג להוביל לסיום הנישואים בתוך זמן סביר לפי שיקול דעתו הבלעדי. לפיכך ההסכם מחייב את הצדדים לתשלום מזונות מוגדלים מבן זוג המסרב להתגרש למשנהו, החל מ-180 ימים לאחר שאחד מבני הזוג שולח הודעה על כוונתו לממש את ההסכם. סעיף נוסף מחייב את דורש הגירושין להשתתף בתהליך שיקום הנישואין במקרה שהנתבע לגירושין דורש זאת.
ההסכם חובר על ידי הרב אלישיב קנוהל, הרב ד"ר דוד בן זזון והטוענת הרבנית ד"ר רחל לבמור, בהתייעצות עם מומחים - ביניהם דיינים, שופטים, משפטנים, אקדמאים, פסיכולוגים וארגונים לשינוי חברתי.[3] ההסכם קיבל את הסכמתו של הרב זלמן נחמיה גולדברג בשעתו. ההסכם תורגם לשפות שונות ולהסכם המקורי נוסף סעיף כדי להעניק להסכם אפשרות אכיפה בינלאומית כאשר אחד מבני הזוג אינו גר בישראל בעת הצורך לממושו.[4] במקרה זה ההסכם הופך להסכם בוררות כאשר הבורר הממונה הוא "בית הדין דאמריקא"[5] הממוקם בניו יורק, ארצות הברית. ההסכם שכולל סעיף זה מצוי בעברית, באנגלית, ברוסית, בצרפתית ובספרדית.
ההסכם עורר מחלוקת בעולם הרבני. בהסכם תמך ארגון הרבנים בית הלל.[6] ומאידך, התנגדו להסכם דיינים ומורי הוראה אשר טענו שגט שניתן מכוח ההסכם פסול, בהם הרב אוריאל לביא, הרב אברהם דב אוירבך, הרב דוב ליאור, הרב שלמה מחפוד, הרב שלמה אבינר[7] והרב גדליהו אקסלרוד.[8]