הרנוג השיטים
סוג של צמח / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הַרְנוּג הַשִּׁטִּים (שם מדעי: Plicosepalus acaciae (Zucc.) Wiens & Polhill) הוא צמח מעוצה החי על עצים ושיחים (אפיטיט), טַפִּיל לְמֶחְצָה בעל ענפים משתרגים, עלים ירוקים פשוטים ובשרניים ופרחים אדומים. מין זה משויך לסוג Plicosepalus Tiegh ממשפחת ההרנוגיים (.Loranthaceae Juss)[1]. הרנוג השיטים הוא טַפִּיל לְמֶחְצָה (semiparasite) שנובט על ענפים מעוצים של עצים ושיחים, מטמיע בעצמו את החומרים האורגניים בעליו הירוקים, אבל את המים והמינרלים הוא יונק באמצעות שורשיו שחודרים לתוך צינורות התובלה של הפונדקאי. מין זה נטפל בעיקר למינים של השיטה ומכאן שמו. אך, פרטים מועטים אפשר למצוא על עצי שיזף, רכפתן, אשל, זקום, ימלוח, מלוח ואוג[2][3].
הרנוג השיטים | |
---|---|
הרנוג השיטים בערבה | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | צמחים |
מערכה: | בעלי פרחים |
מחלקה: | דו-פסיגיים קדומים |
סדרה: | סנטלניים |
משפחה: | הרנוגיים |
סוג: | הרנוג |
מין: | הרנוג השיטים |
שם מדעי | |
Plicosepalus acaciae (Zucc.) Wiens & Polhill ליניאוס, 1753 |
מקורו של הרנוג השיטה בסודאן והוא מין יחיד בסוגו בישראל ובמשפחתו שמונה 500 מינים. תפוצתו משתרעת לא רק באזור אילת, אלא הוא 'מטפס' לאורך השבר הסורי-אפריקאי ומגיע עד עמק בית שאן. ההרנוג בעל עלים ירוקים גילדנים. פרחיו של הרנוג השיטים צומחים ירוקים ובשלב מסוים הופכים את צבעם לאדום עז. לאור מיעוט החרקים במדבר, משתמש הפרח בציפורים להאבקה ולצורך כך מפתח את צבעו הלא שגרתי. הציפורים, בניגוד לחרקים אינן עיוורות צבעים, ועל כן נמשכות לפרח.
זרעיו של הרנוג השיטים נמצאים בקצה הפרחים, הזרעים נדבקים לצופיות מתחת למקור, הצופיות שסיימו לשתות את הצוף מתיישבות על עץ ומתגרדות כדי להוריד את הזרע המציק, ומדביקות עוד צמח בטפיל. דרך נוספת בה מועברים הזרעים של ההרנוג היא דרך לשלשת הצופיות. הזרעים שלא מתעכלים יוצאים בהפרשותיה של הצופית ונדבקים לעץ. לזרעים של ההרנוג יש צינור ארוך שהוא מעין שורש שחודר דרך קליפת העץ ויונק איתו את המינרלים שלו.
הרנוג השיטים משמש כצמח פונדקאי של הפרפר תכילתן ההרנוג.