הרעב ההמוני בקוריאה הצפונית
משבר הומניטרי ששיאו בשנות ה-90 של המאה ה-20 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הרעב ההמוני בקוריאה הצפונית (בהנגול, הכתב המקובל בקוריאה הדרומית: 북한기근, מילולית: "הרעב בקוריאה הצפונית" ובצ'וסון גול, הכתב המקובל בקוריאה הצפונית: 고난의 행군, מילולית: "המצעד הכרוך במאמצים"), יחד עם משבר כלכלי נלווה, התרחש בין השנים 1994 – 1998.[1]
הרעב נבע ממגוון של גורמים. ניהול כושל של הכלכלה ואובדן התמיכה של ברית המועצות גרמו לייצור ולייבוא המזון להצטמצם באופן מהיר ביותר. סדרה של שיטפונות ובצורות במה שנודע כשיטפון הגדול של צפון קוריאה, החמירו את המשבר באופן דרמטי. ממשלת קוריאה הצפונית והמערכת הכלכלית הריכוזית שלה התבררו כחסרות גמישות כדי שיצליחו לצמצם את ממדי המשבר באופן יעיל. ההערכות בנוגע לשיעור מקרי המוות נעות בטווח רחב. מתוך אוכלוסייה של כ-22 מיליון תושבים, מתו בין 900,000 ל-3,500,000 צפון קוריאנים מרעב וממחלות הקשורות לו, כששנת השיא בשיעור מקרי המוות הייתה 1997.[2] במחקרים מאוחרים יותר נטען שמספר מקרי המוות בין השנים 1993 – 2000 הקשורים למשבר עמד על 330,000.[3]