הרעלת ציאניד
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הרעלת ציאניד (באנגלית: Cyanide poisoning) יכולה לנבוע מחשיפה למספר צורות של ציאניד. תסמינים ראשוניים כוללים כאב ראש, סחרחורת, קצב לב מהיר, קוצר נשימה והקאות. תופעות לוואי נוספות כוללות פרכוס אפילפטי, קצב לב איטי, תת לחץ דם, אובדן הכרה ודום לב. הופעת התסמינים היא בדרך כלל מיידית. לטווח הארוך, אדם עלול לסבול מבעיות נוירולוגיות כתוצאה מחשיפה להרעלה מסוג זה.
יון ציאניד | |
תחום | רפואת חירום |
---|---|
גורם | ציאניד |
תסמינים | פרכוס |
טיפול | נתרן תיוסולפט |
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine | 814287 |
MeSH | D003486 |
סיווגים | |
ICD-10 | T65.0 |
ציאניד רעיל מכיל תרכובות של גז מימן ציאנידי[1]ומספר מלחים ציאנידיים. ההרעלה יחסית שכיחה בעקבות שאיפת עשן ממבנה העולה באש. הימצאות במקומות עבודה הכרוכה בהיחשפות לחומרים המשמשים להברקת מתכות, חומרי הדברה, זרעים מסוימים כמו אלה של משמש ותפוח, ונטילת תרופות כמו ניתרופרוסיד יכולים להיות גורמים נוספים להרעלה. בנוסף לכך, צורות נוזליות של ציאניד נספגות דרך העור. יוני ציאניד מעכבים את התהליך של הנשימה התאית, מה שמוביל לחוסר היכולת של רקמות הגוף להשתמש בחמצן.
האבחון הוא לעיתים קרובות קשה.[2] זה יכול להתמצא אצל האדם, בעקבות שרפה בבית שהביאה לירידה ברמת ההכרה, לחץ דם נמוך, או ערך גבוה של חומצה לקטיתית בדם. רמת הציאניד בדם ניתנת למדידה, אומנם התהליך לוקח זמן. רמות של 0.5–1 מיליגרם לליטר הן רגילות, 1–2 mg/L הן ממוצעות, 2–3 mg/L הן חמורות, ויותר מ-3 mg/L, בדרך כלל, מובילות למוות.[3]
אם נמצא חשד לחשיפה לציאניד מרעיל, נדרש פינוי מיידי והרחקת הנפגע מהמקור המזהם בנוסף לצורך בחיטוי של האזור המזוהם. הטיפול כולל טיפול תומך ומתן 100% חמצן. הידרוקסיקובלמין הוכח כנוגדן יעיל, ונחשב לטיפול ראשוני.[דרוש מקור] נתרן תיוסולפט יכול גם להיות טיפול מתאים. מבחינה היסטורית ציאניד שימש בהתאבדות המונית ורצח עם על ידי הנאצים.