הרשאה (משפט עברי)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הרשאה כשמה, היא נתינת רשות - ייפוי כח, לייצוג משפטי. אדם יכול למנות נציג מטעמו שידון על ממונו מול בעל דינו. מינוי זה, כאשר נעשה כפי כללי ההרשאה, מחייב את הנתבע לשתף פעולה עם הנציג המורשה. דין הרשאה המקורי מתייחס רק לתובע, ואין בתלמוד התייחסות לייצוג משפטי של הנתבע.[1] "אבל עכשיו המנהג בכל בתי דינים שגם הנתבע מעמיד מורשה".[2]
שטר הרשאה
בפנינו חתומים מטה עדים ר' פלוני, בלי זכר ואונס כלל אלא בלב שלם ונפש חפיצה ודעת שלימה, מינה והרשה אגב ארבע אמות קרקע, מיוי גמור והרשאה גמורה והשלטה שלימה לר' פלוני לתובע ולקבל ולגבות בעדו ובשמו כל זכות וכל חוב וכל תביעה וכל חוב וכל ממונא ודררא דממונא אשר לפלוני הנזכר על כל איזה גברא איש או אשה בעולם בין השטר ובין בעל פה, הן מחמת פקדון או מחמת חוב או איזה עסק ומשא ומתן או מחמת כל איזה צד ואופן ועניין שיהיה בעולם ובכל מקום בעולם. ובפרט מינה והרשה לר' פלוני הנזכר לתבוע ולקבל מפלוני כל וכך דינרים או נכסים שחייב לפלוני הנזכר, כפי הנראה משטר חוב שיש לו ביד פלוני ועל כל הנזכר שם פלוני המרשה הנזכר יד פלוני המורשה הנזכר ידו ככוחו ותביעתו כתביעתו וכו' והכל שריר וקיים. |
על פי "אוצר השטרות הנהוגים בישראל", ירושלים תרפ"ו עמ' 277 |