התלוש בספרות העברית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ה"תלוש" הוא סוג של גיבור בספרות העברית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. זהו צעיר יהודי מזרח-אירופאי בודד, שנטש את ביתו ואת מורשת אבותיו, ומנסה, ללא הצלחה, להיקלט בעולם החדש והזר אליו הוא נקלע. הגיבור שרוי בדילמה בין ישן לחדש, שגורמת לו לתחושה כללית של משבר, מבוי סתום וחוסר אונים.[1]