התקופה הפלאוליתית התיכונה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בארכאולוגיה, התקופה הפלאוליתית התיכונה (באנגלית: Middle Paleolithic) היא השלב השני של התקופה הפלאוליתית (תקופת האבן הקדומה) באירואסיה וצפון אפריקה. במחקר הפרהיסטוריה של אפריקה שמדרום לסהרה קיימת תקופה מקבילה, ה-Middle Stone Age. התקופה החלה לפני כ-300,000 / 250,000 שנים והסתיימה לפני כ-50,000 עד 30,000 שנים, תלוי באזור. ככל החלוקות של תקופת האבן, התקופה הפלאוליתית התיכונה מוגדרת לפי סגנון ושיטה מסוימים של סיתות כלי אבן: שימוש נרחב בטכניקת לוולואה לסיתות כלי צור דקים שצורתם מוקפדת, כגון חוד, מקרצף, סכין ומשונן. בתקופה זו מופיעים האדם הניאנדרתלי באירופה ומרכז ומערב אסיה, כמו גם בני אדם מודרניים מבחינה אנטומית (הומו ספיינס) באפריקה ובמזרח התיכון, והאדם הדניסובי במרכז ומזרח אסיה. לראשונה מופיעה קבורה מכוונת ועדויות מעטות לשימוש בצבע ולייצור חרוזים. מוסכם כי בפרק זמן זה האדם שלט באש וצד פרסתנים גדולים כעניין שבשגרה. עם זאת, קיים ויכוח אם מדובר כבר באוכלוסיות מודרניות לחלוטין מבחינה קוגניטיבית, כפי שרואים בתקופות המאוחרות יותר.[1]
התקופה הפרהיסטורית באזור הלבנט | |||
תקופת האבן | התקופה הפלאוליתית | הפלאוליתית התחתונה | |
הפלאוליתית התיכונה | |||
הפלאוליתית העליונה | |||
התקופה האפיפלאוליתית | |||
התקופה הנאוליתית | |||
תקופת המתכות | התקופה הכלקוליתית |