זנוביה
מלכת הממלכה התדמורית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ספטימיה זֶנוֹבּיה (בלטינית: Septimia Zenobia, בארמית: בת זבאי[1]; 240–275 לספירה) הייתה מלכת תדמור.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: יש להוסיף מספרי עמודים להערות השוליים, הפניה לספר שלם אינה הדרך הנכונה. | |
לידה |
240? תדמור, סוריה פלשתינה, האימפריה הרומית |
---|---|
פטירה |
לאחר 274 טיבולי, איטליה הרומית, האימפריה הרומית |
שם לידה | בת זבי |
מדינה | האימפריה התדמורית, רומא העתיקה |
בן או בת זוג | ספטימוס אודיינתוס (?–267) |
חתימה | |
מוצאה שנוי במחלוקת. זנוביה שלטה בשם בנה הצעיר והבאלת (vaballathus) בחלק המזרחי של האימפריה הרומית בשנים 274 -267 לספירה. זנוביה הייתה אלמנתו של אודינת שהיה ממשפחת השלטון של העיר תדמור-פלמירה. במסגרת שלטונה חיזקה את סמכותה ומעמדה של העיר תדמור.[2] היא ארגנה כוחות צבא שכבשו את סוריה, ומשם יצאו למסעות מלחמה כדי לצרף את מצרים וחלקים גדולים של אסיה הקטנה לתחומיה. הם השתלטו על אזורים נרחבים באימפריה הרומית. משנת 268 זנוביה מלכת תדמור ובנה והבאלת נהגו כשליטים עצמאיים של החלק המזרחי של האימפריה הרומית.[3] הם הציגו עצמם כממונים על ניהול החלק המזרחי של הקיסרות ללא הכרה בכך מרומא.[4] בעקבות מותם של הקיסרים קלאודיוס השני גותיקוס ואחיו קווינטילוס במרץ 270, זנוביה הפכה לאחת המלכות החזקות בעת העתיקה.[2] דמותה מופיעה באמנות ושמה הפך לסמל לעמידה בפני הרומאים.