חוצפה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חוצפה היא התנהגות שאינה מצייתת לנורמה תוך כדי התרסה, ובפרט יש בה חוסר ציות לסמכות. במצבים קיצוניים, החוצפה אינה מלווה רק בחוסר נימוס אלא גם בגסות רוח ובפגיעה בזולת.
להדגשת השלילה שבחוצפה משמשים הביטויים "חוצפה מדרגה ראשונה" ו"חוצפה שאין כדוגמתה".
במשמעותה הבסיסית בעברית, למילה "חוצפה" קונוטציה שלילית, לתיאור חציית גבולות ההתנהגות המקובלת ללא בושה. בהלכה מוזכרת החוצפה ככינוי להתנהגות לא מוסרית ולא הוגנת (אדם המחזיק בחלקת קרקע שבין שני שותפים),[1] ובאגדה היא מוזכרת כסימן לתקופה הירודה של עקבתא דמשיחא שאחד מסימניה היא "חוצפא יסגי". יחד עם זאת, כבר במסכת סנהדרין[2] מופיעה התייחסות חיובית לחוצפה: "אמר רב נחמן: חוצפא, אפילו כלפי שמיא מהני", כלומר: החוצפה מועילה גם כאשר היא מופנית כלפי שמים, כלפי הסמכות העליונה ביותר.
המילה "חוצפה" היא במקורה ארמית כמובא בספר דניאל שבתנ"ך[3] ובתלמוד הבבלי (ראה לעיל), המילה עברה ליידיש, ובדומה למילים רבות ביידיש, בתהליך של שאילת מילים חדרה לאנגלית, שבה היא מאויתת על פי רוב Chutzpah[4] (נהגה במלעיל, לפי ההגייה האשכנזית ובניגוד להגייה המלרעית בעברית ישראלית), ולגרמנית, שבה היא מאויתת Chuzpe. בשפות אלה בולטת יותר הקונוטציה החיובית שלה והיא מחמאה על התנהגות נועזת.