טבע עירוני בישראל
שילוב טבע במרקם העירוני בישראל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
טבע עירוני בישראל הוא מונח תכנוני המתייחס למגוון מצבים של מפגש בין עיר לטבע כאשר טבע מוגדר על רצף הנע בין עץ בודד עבור בגינה קהילתית בתוך המרקם העירוני לבין שטח פתוח, כדוגמת רכס כורכר בגבולות העיר או מחוצה לה ובלבד שיהיו בשטח התכנון של העיר.
תשומת הלב ליחסי הגומלין בין טבע לעיר החל מראשית העיור המודרני הלכה וגברה עם גידול הערים והתפשטותן. הנושא פרץ לתודעה הציבורית בשנות ה-70 של המאה ה-20, לנוכח תנופת הפיתוח בעולם, זוללת שטח פתוח, הגורמת להרס ערכי טבע ונוף, ומנגד תפיסות פיתוח בר קיימא וסביבתנות.
בישראל ובעולם, מובילים אנשי החברה האזרחית והתכנון ובמרכזם אדריכלי הנוף את שיקום, שמירת הטבע העירוני, טיפוחו והנגשתו. משמעות יחס הגומלין אדם/טבע בהקשר העירוני, היא שבאתר טבע עירוני, בהבדל משמורת טבע, מעמדם הערכי של שני חלקי המשוואה, שמירת הטבע, ויכולת הציבור להפיק ממנו ערך מוסף למטרות נופש, חינוך, מדע ומחקר, זהה.