טלאולוגיה
חקר אחר התכלית בצורה פילוסופית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
טלאולוגיה (מיוונית עתיקה: Τελεολογία; ביוונית Τέλος, "טלוס" = סוף, תוצאה; ו"לוגוס" = לימוד, הסבר) או תכליתנות[1] היא החקר הפילוסופי של תכלית; תורה פילוסופית המסבירה את התופעות בעולם לאור המטרה או התכלית שהן משרתות ולאו דווקא לאור סיבותיהן.
טלאולוגיה היא אחת מארבעת סוגי הסיבות על-פי אריסטו. אחד הטיעונים הקלאסיים בדבר הוכחה לכאורה למציאותו של האלוהים הוא הטיעון הטלאולוגי, שלפיו כל היקום, ובעיקר הדברים החיים, נבנו באופן מוכוון מטרה ולא באופן כאוטי, ולכן הם ככל הנראה תוכננו על ידי ישות רציונלית.
נטורליזם פילוסופי, שעם מייצגיו נמנה וילארד ואן אורמאן קוויין, תומך בנימוקים של דייוויד יום ופוסל לחלוטין הסברים טלאולוגיים. נטורליזם טוען שלא קיים שום דבר מעבר לתופעות הנצפות, ולכן פוסל את הטיעון כי ישות רציונלית לא ידועה או שלא ניתן לדעת אותה היא האחראית לתכלית. פילוסופים אחרים, כמו אלן סאנדגה ואלווין פלנטינגה, טוענים שטלאולוגיה וטיעונים נוספים הקרויים "טיעונים מהתכנון" - תקפים.
התאוריה מדעית של האבולוציה, שפותחה בראשונה על ידי צ'ארלס דרווין, טוענת שכל האורגניזמים של כל המינים התפתחו בתהליך של ברירה טבעית. מאז נוסחה לראשונה, קיבלה התאוריה אישושים בדמות הסינתזה האבולוציונית המודרנית וכן הצליחה לחזות ולהסביר תצפיות ותופעות רבות, כך שהיא נחשבת קונצנזוס מדעי. התאוריה הקטינה את השפעתם של טיעונים טלאולוגיים מסורתיים (למרות שהיו שטענו נגד דרווין שהוא טלאולוג בהשקפתו). טיעונים טלאולוגיים שבו למרכז הזירה, בעיקר בקרב אנשים שאינם מדענים, ולצורכי פסאודו-מדע עם עליית קרנה של הבריאתנות בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20.
עם זאת, תאוריית הברירה הטבעית של דרווין פתחה פתח להגדרה מחודשת של "תכלית" בהקשר של "הישרדות הכשירים ביותר". למשל, לנמר יש טפרים כדי לצוד ולהרוג את טרפו. למרות שטיעון זה נשמע כטיעון טלאולוגי, ניתן להסבירו גם במונחים אבולוציוניים: הטפרים סיפקו לנמר עדיפות בתהליך הברירה הטבעית, ולכן הוא שרד. ניסוח זה מתרץ את השימוש השגוי לכאורה במושג התכלית בתאוריית האבולוציה. השימוש בהסבר זה, שמספק הסבר מדעי לתכלית, קיבל את השם טלאונומיה לעומת טלאולוגיה, במקביל לאופן בו המושג אסטרונומיה עומד מול המושג אסטרולוגיה.
בשנים האחרונות קידמו מספר מדענים את רעיון "העיקרון האנתרופי" שמסביר את ערכיהם של מספר קבועים פיזיקליים ככאלו הנחוצים לקיומם של בני אדם שיוכלו לבצע את התצפיות שימדדו אותם. מבקרי השקפה זו טענו שבניסוחים מסוימים שלה יש בה קורטוב של טלאולוגיה.
"טלאולוגיה פסולה" מתרחשת כאשר מישהו טוען (ללא הוכחה) כי X גורם ל-Y.